מדינת ישראל נ' זקן-בן חמו ואח'

החלטה

בפני בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה לסילוק יד.

מלכתחילה התבקש בתביעה גם סעד כספי, אך סעד זה נמחק בהמלצתי וכעת נותר לדון אך בתביעה לסילוק היד.

עיקר העובדות הנטענות בכתב התביעה אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים והן תפורטנה להלן:

אחותה המנוחה של הנתבעת מס' 1 (להלן – "הנתבעת") התגוררה בדירה בבעלות התובעת (להלן – "הדירה"), כדיירת השיכון הציבורי בשכירות סוציאלית.

בחודש ספטמבר 2007 הלכה האחות המנוחה לבית עולמה, וזאת מבלי שהחלה בתהליך לשם רכישת הזכויות בדירה.

בחודש אפריל 2008 פנתה הנתבעת אל הגורמים המוסמכים בבקשה לרכוש את הזכויות בדירה ובקשתה נדחתה בראשית חודש יוני 2008.

הנתבעת עתרה לבית המשפט לעניינים מינהלים בירושלים בכדי לחייב את התובעת ו/או את המדינה לאפשר לה לרכוש את הזכויות בדירה. בפסק דינו מיום 20.11.2008 דחה בית המשפט את העתירה וקבע, כי לנתבעת אין כל זכות בדירה (עת"מ 8553/08 כב' סגנית הנשיאה יהודית צור).

בית המשפט לעניינים מינהלים אף דחה את בקשת הנתבעת לעיכוב ביצוע פסק הדין, וזאת בהחלטתו מיום 4.1.09 (בש"א 585/08). אף בית המשפט העליון, אליו ערערה הנתבעת על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהלים, דחה את בקשתה לעיכוב ביצוע ו/או מתן סעד זמני לתקופת הערעור, וזאת תוך שהבהיר מפורשות, כי אין מקום לעכב את הליכי סילוק ידה של הנתבעת מהדירה עד הכרעה בערעור (עע"ם 10705/08, מיום 23.1.09, כב' השופט אשר גרוניס).

לאור האמור מבקשת התובעת להורות על סילוק ידה של הנתבעת מהדירה וכן סילוק ידם של הנתבעים מס' 2-3, שהינם ילדיה הקטינים של הנתבעת. שכן, כנטען, אין לנתבעים כל זכות להחזיק בדירה.

לוז טענת הנתבעים בבקשתם לרשות להתגונן הינו, כי לנתבעת זכויות בדירה, וזאת מהטעמים שהועלו בפני בית המשפט לעניינים מינהלים ונדחו כאמור.

לעניין זה ראוי להדגיש שתי טענות אותן העלתה הנתבעת בבקשתה למתן רשות להתגונן ובתצהירה מיום 28.4.10 התומך בבקשה, כדלקמן: האחת, הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהלים טרם הוכרעה ועדיין תלויה ועומדת בבית המשפט העליון; האחרת, הנתבעת וילדיה הקטינים מתגוררים בדירה והם חסרי קורת גג (למיטב הבנתי הכוונה לקורת גג אחרת מלבד הדירה).

דין הבקשה למתן רשות להתגונן להידחות, שכן אינה מגלה כל הגנה. לא זו אלא אף זו, שכפי שיובהר להלן התנהלות הנתבעת מעוררת מורת רוח, שכן יש בה משום הטעיית בית המשפט והצגת מצגי שווא.

בית המשפט לעניינים מינהלים דחה כאמור את טענות הנתבעת לזכות כלשהי בדירה. אף אם תמצי לומר, כי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהלים אינו מקים בשלב זה מעשה בית דין המונע מהנתבעת לטעון לזכות בדירה הרי, שהנתבעת לא הצביעה על טעם כלשהו המקים לה זכות בדירה.

למען הסר ספק אבהיר בזה, כי בכל הכבוד, מקובלים עלי נימוקי בית המשפט לעניינים מינהלים וקביעתו שלנתבעת אין כל זכות בדירה ואיני מוצא טעם להאריך בדברים ולחזור על נימוקים אלה. משנדחית טענת הנתבעת לזכות בדירה, עליה סומכת הנתבעת את הגנתה, הרי שלנתבעת אין כל זכות להחזיק בדירה ועליה לסלק את ידה ממנה.

הנתבעת אישרה מפורשות, בחקירתה הנגדית, כי נכנסה להתגורר בדירה למעלה מחצי שנה לאחר שאחותה המנוחה נפטרה (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 23.6.10). הנתבעת אינה טוענת, כי נכרת בינה לבין התובעת חוזה שכירות המקנה לה זכות להתגורר בדירה. למעשה כל הגנתה המיומרת של הנתבעת מתבססת אך על האפשרות שבית המשפט העליון ייעתר לערעורה.

כאמור, הנתבעת טענה, כי בית המשפט העליון טרם הכריע בבקשה לעיכוב הביצוע. דא עקא, שהחלטת בית המשפט העליון, אשר דחתה כאמור את בקשתה לעיכוב הביצוע, צוינה מפורשות בכתב התביעה ואף צורפה כנספח לכתב התביעה. הכיצד טוענת הנתבעת בבקשתה למתן רשות להתגונן ובתצהיר התומך בה, כי אינה יודעת מה הכריע בית המשפט העליון בבקשתה לעיכוב הביצוע ?

לא זו אלא אף זו, שהנתבעת טענה בתצהירה, אותו עשתה כאמור ביום 28.4.10, כי היא מתגוררת בדירה יחד עם הנתבעים מס' 2-3. הנתבעת הציגה איפוא מצג, כי באם תדחה בקשת למתן רשות להתגונן יוותרו הנתבעים ללא קורת גג.

נדהמתי לשמוע את הנתבעת מעידה מפורשות בחקירתה הנגדית שהנתבעים, לרבות הנתבעת, אינם מתגוררים כלל בדירה, וזאת עוד מלפני חג הפסח (למצער שלהי חודש מרץ 2010). עת הצהירה הנתבעת בתצהירה, כי הנתבעים מתגוררים בדירה והם יישארו ללא קורת גג באם תתקבל התביעה, הנתבעים כלל לא התגוררו בדירה.

אשר על כן נדחית בזה הבקשה למתן רשות להתגונן.