מדינת ישראל נ' זקין(עציר)

החלטה

לפניי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

1.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וסחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין. בד בבד עם הגשת כתב-האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

בהתאם לנטען בכתב-האישום, במועדים שאינם ידועים למאשימה, בשנת 2010, היו המשיב והמתלונן שותפים עסקיים. השניים עבדו כקבלני משנה אצל גיסו של המתלונן (להלן: דודי). במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה ביצעו המשיב והמתלונן עבודה כקבלני משנה עבור דודי בבית החולים הדסה עין-כרם בירושלים. כשנה וחצי עובר למועדים הרלוונטיים לכתב-האישום, השותפות של המשיב והמתלונן נקלעה לחובות והמשיב החל בהליכי פשיטת רגל. בין המשיב לבין המתלונן ודודי, פרץ סכסוך על רקע חוב כספי אשר, לטענת המשיב, דודי חב לו עבור עבודתו. במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בשנת 2012, ביקש המשיב את עזרתו של גיס שלו המוּכר כאיש אלים (להלן: יוסי), בגביית החוב האמור.

בסעיף 5 לכתב-האישום נטען כי בהמשך לכך ולבקשת המשיב, התקשר יוסי לדודי ואמר: "אתם חייבים כסף לשרון זקין (המשיב) ואתם לא משלמים ועכשיו אני נכנס לתמונה". בהמשך נפגשו יוסי ודודי, בנוכחות המשיב, ודודי הבהיר כי התשלום יועבר כשהוא יקבל את הכסף מהדסה עין-כרם.

בסעיף 6 לכתב-האישום נטען כי מספר חודשים לאחר המתואר לעיל, התקשר יוסי על-פי בקשתו של המשיב מספר פעמים לדודי ואמר, בין היתר: "אתם לא מכירים אותי, אני אפגע בכם אם לא תשלמו את החוב". דודי ניתק את השיחות, חש פחד, והתקשר מספר פעמים אל המשיב בבקשה כי "יוריד את יוסי ממנו".

בהתאם לסעיפים 7 ו- 8 לכתב-האישום, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בסמוך ליום העצמאות התשע"ג ביום שישי בשעה 14:00, התקשר יוסי אל דודי, אך האחרון לא ענה. אז התקשר יוסי למתלונן והודיע לו שהוא מגיע לביתו. המתלונן השיב כי בנותיו הקטינות נמצאות בבית וביקש שלא יגיע. ואולם יוסי אמר שהוא מגיע וניתק את השיחה. זמן קצר לאחר מכן, הגיעו יוסי והמשיב אל בית המתלונן, התיישבו בפינת ישיבה בחוץ, ויוסי שאל את המתלונן מה עם הכסף. המתלונן השיב כי אינו מעורב וכי מדובר בסכום כסף שגיסו (דודי) צריך להעביר למשיב. בתגובה צעק יוסי על המתלונן: "תסתום את הפה, עכשיו אני מדבר", התרומם מכיסאו והכה את המתלונן בפניו ובכתפו באגרופים, תוך שהוא אומר לו "אני אדקור אותך". אשתו של המתלונן, אשר ראתה את המתרחש, הגיעה למקום במהירות וניסתה להכות את יוסי בעזרת מקל של מטאטא, אך שכן שהיה בסמוך עצר אותה משום שחשש מפני תגובתו של יוסי. אז אשתו של המתלונן סטרה למשיב בפניו. המתלונן שאל את המשיב אם זה מה שהוא רצה שיקרה, והמשיב ענה כי הוא רוצה את כספו. לאחר מכן, יוסי אמר למתלונן "אני עוד ארצח אותך", והוא והמשיב עזבו את המקום.

בסעיף 9 לכתב-האישום נטען כי ביום 24.10.2013 דקר יוסי את זוהר, אחד מגיסיו האחרים של המתלונן, בסמוך לביתו במבשרת ציון. מיד לאחר הדקירה התקשר יוסי למשיב ואמר לו "אם מתקשרים לקבוע איתך, אתה לא הולך".

ראיות לכאורה

2.בא-כוח המבקשת הבהיר בפתח טיעוניו לפניי כי עבירת הסחיטה באיומים מיוחסת למשיב בגין המעשים הנטענים בסעיפים 5, 6, ו- 7 לכתב-האישום. עבירת הסחיטה בכוח מיוחסת למשיב בגין האירוע המתואר בסעיפים 7 ו- 8 לכתב-האישום. אעיר כי מחומר הראיות לכאורה לא ברור עד כמה אירוע הדקירה המתואר בסעיף 9 לכתב-האישום קשור לעניינו של המשיב שלפניי. מכל מקום, בא-כוח המבקשת הבהיר באולם הדיונים כי לא מיוחסת למשיב מעורבות באירוע הדקירה הנ"ל.

3.בא-כוח המשיב לא חלק בהגינותו על קיומן של ראיות לכאורה בכל הנוגע לעבירה של סחיטה באיומים, ובדין עשה כן. מעיון בחומר החקירה עולה לכאורה כי המשיב אישר בחקירתו כי נוכח טענתו בדבר קיום חוב כספי כלפיו, הוא פנה אל גיסו יוסי. לדבריו של המשיב "יוסי בגלל העבר [הפלילי] שלו מקבל כבוד ויותר תשומת לב מאשר אני יפנה למישהו" (הודעת המשיב מיום 12.11.2013, ש' 112, 119-120). המשיב אף אישר כי מעורבותו של יוסי בניסיונותיו לגבות את החוב, יכולה היתה להתפרש כאיום (שם, ש' 121-122). בהודעתו במשטרה מיום 18.11.2013 הבהיר המשיב כי לאחר שניסה לגבות את החוב הכספי מדודי ולא הצליח, הוא פנה ליוסי שיסייע לו "להפחיד. לגבות. אני הבאתי אותו כדי שיעזור לי לגבות את החוב שלי...כי הוא מוכר בעבר הפלילי וכי הוא גיסי. זה בעיקר" (שם, ש' 96, 100). המשיב אף אישר כי העלה על דעתו שיוסי ינקוט באיומים (שם, ש' 105). ממזכרו של עודד יניב מיום 18.11.2013 עולה כי המשיב מסר לו שהתפקיד של יוסי היה להיות "רוטוויילר". ואמנם, מעדותו של דודי מיום 6.11.2013 עולה כי יוסי איים עליו בקשר לחוב הכספי של המשיב כנטען בכתב-האישום. עוד עולה כי דודי פנה מספר פעמים למשיב כדי שיפסיק את ההתערבות של יוסי, אולם המשיב ענה לו שאינו יכול לעשות דבר בעניין כי יוסי השתלט על העניינים (הודעת דודי מיום 6.11.2013, ש' 138). בהתחשב בכל אלה, אני סבורה כי מתקיימת תשתית ראייתית לכאורית ממשית לעבירה של סחיטה באיומים בעניינו של המשיב כמבצע בצוותא, וזאת בשים לב לראיות לכאורה לעניין היסוד הנפשי שהתקיים במשיב כשבחר להסתייע ביוסי דווקא לצורך גביית החוב הכספי.

4.עיקר המחלוקת במישור הראיות לכאורה נוגע לעבירת הסחיטה בכוח. עיינתי בחומר הראיות שבתיק ואני סבורה כי קיימות ראיות לכאורה למהלך האירוע כפי שמתואר בסעיפים 7 ו- 8 לכתב-האישום. עם זאת, השאלה היא האם מתקיימים במשיב יסודותיה של עבירת הסחיטה בכוח. שאלה זו מתעוררת נוכח טענת הסנגור לפיה היה מדובר בפרץ אלימות ספונטאני ומפתיע מצד יוסי, שהמשיב לא היה שותף לו. לאחר שבחנתי את החומר שהוגש לעיוני, אני בדעה כי קיימות ראיות לכאורה להתקיימות יסודות העבירה, אולם עוצמתן אינה גבוהה. אבהיר את דבריי.

5.המתלונן בהודעתו במשטרה מיום 7.11.2013 (ש' 46 ואילך) מתאר את האירוע שהיה בביתו ואשר אליו מתייחסים סעיפים 7 ו- 8 לכתב-האישום. מעדות המתלונן עולה כי יוסי והמשיב הגיעו אליו הביתה ביום שישי בצהריים, והשלושה התיישבו בפינת ישיבה בחנייה של הבית. יוסי שאל מה עם הכסף, והמתלונן ענה שאין לו עניין בכך ושדודי הוא זה שחייב כסף למשיב. בשלב זה קם יוסי ונתן למתלונן מספר בוקסים לפנים בנוכחות המשיב. המתלונן ציין בהודעתו כי המשיב "אפילו לא ניסה להפריד" (ש' 54). במהלך האירוע המתלונן שאל את המשיב "האם זה מה שהוא רצה שיקרה", והמשיב ענה לו "אני רוצה את הכסף שלי" (ש' 64). לאחר מכן יוסי והמשיב יצאו מהחנייה, תוך שיוסי אומר למתלונן "אני עוד ארצח אותך" (ש' 57, 62). חיזוק לכל אלה ניתן למצוא בעדותה של אשת המתלונן במשטרה. אוסיף ואציין כי בהודעתו במשטרה מיום 12.11.2013 אישר המשיב כי באירוע המדובר היו "קצת דחיפות, קצת קללות" (ש' 32 ואילך), באופן העשוי לחזק את גרסת המתלונן לעצם השימוש בכוח במהלך האירוע. עם זאת, המשיב מיזער בדבריו את חומרת הדברים, וטען בהודעתו כי היה מדובר ב"שבריר שנייה"; כי קדם לדחיפות ויכוח בו המתלונן לא נתן ליוסי לדבר "נכנס לו בדיבור"; וכי היו "שתי שניות של מכות הדדיות, לא שמתי לב מי התחיל" (שם, ש' 126).

6.כידוע, ההליך שלפניי לא נועד לבחינת מהימנותן של עדויות, אלא אם כן ניתן להצביע על סתירה פנימית שורשית הממוטטת את הראיה עד יסוד, או על סתירה בולטת לנתונים ראייתיים חיצוניים שיש בהם כדי להביא לקריסה לכאורית. לא כך המצב בעניין הגרסה שמסר המתלונן במשטרה לגבי מהלך האירוע הנדון, שכן על-פני הדברים מדובר בגרסה עקבית וסדורה הנתמכת בעדויות נוספות. בהתבסס על דברי המתלונן (שמהימנות דבריו תיבחן כמובן בתיק העיקרי), ניתן לומר לכאורה כי המשיב נכח במקום בעת שיוסי נקט באלימות כלפי המתלונן לאחר ששאל אותו "מה עם הכסף" והמתלונן השיב שהוא לא חייב כספים. המשיב לא הפריד בין הניצים ולא התנער מיד ממעשי האלימות, ואף ענה למתלונן "אני רוצה את הכסף שלי". לשאלת החוקר, מסר המשיב כי נוכח העובדה שידע על עברו הפלילי של יוסי בעבירות אלימות, הוא חשש מכך שההתערבות של יוסי תוביל למקרה של אלימות, אולם חש חוסר אונים עקב החובות הכספיים ולפיכך ביקש מיוסי לעזור לו. זאת, בלא שהבטיח ליוסי דבר בתמורה (הודעת המשיב מיום 12.11.2013, ש' 176-184). אוסיף כי אין טענה מצד המשיב בחקירותיו במשטרה כי לאחר האירוע הנדון בו נקט יוסי באלימות כלפי המתלונן בנוכחות המשיב, פנה המשיב ליוסי על-מנת להפסיק את מעורבותו בגביית החוב (ראו: הודעת המשיב מיום 18.11.2013 ש' 45-47, שם מסר המשיב כי לא עדכן את יוסי על ההחלטה המאוחרת שלו לוותר על גביית החוב; עוד ראו מזכרו של עודד יניב מיום 18.11.2013, פסקאות 3-4). בהתחשב בכל אלה, יש בסיס ראייתי לכאורי לטענה לפיה המשיב ידע, או לכל הפחות חשד, כי יוסי ייעשה שימוש באלימות לצורך גביית החוב הכספי, ולפיכך היה מבצע בצוותא עימו.

7.מאידך גיסא, המשיב העיד בחקירתו במשטרה כי "אני לא התכוונתי שזה יגיע לאלימות" (הודעת משיב מיום 12.11.2013, ש' 41). לטענתו, "העליתי בדעתי שזה יתחיל באיומים אבל לא העליתי בדעתי שזה יגיע לאלימות וכך קיוויתי" (הודעת משיב מיום 18.11.2013, ש' 105; ראו גם: מזכרו של עודד יניב מיום 18.11.2013, פיסקה 4 שם נאמר כי המשיב מסר שלא ציפה שגביית החוב תגיע לכדי אלימות והופתע ממה שקרה בבית של המתלונן). המשיב אף טען בחקירתו במשטרה שביקש מיוסי "סבלנות" (הודעת משיב מיום 12.11.2013, ש' 124). לשאלת החוקר האם כעס על יוסי על כך שהמפגש בביתו של המתלונן הגיע לריב של ידיים, ענה המשיב: "בתוך תוכי כן כעסתי עליו, אבל לא אמרתי לו כי אני חלש אופי, קשה לי להגיד את הדברים ולהוציא אותם" (שם, ש' 208). המשיב הוסיף וטען באותה הודעה משטרתית כי "אם הייתי יודע שהוא (המתלונן) ויוסי ילכו מכות, הייתי חותך את הידיים והרגליים ולא הייתי בא אליו (למתלונן) לבית...הדבר האחרון שהייתי רוצה זה ששי (המתלונן) יפגע"" (שם, ש' 71-72, 75-76). לטענת המשיב, לאחר שניסיונות נוספים להסדיר את תשלום החוב לא צלחו, ואף החלו להתערב בסכסוך אנשים נוספים מהצד השני של המתרס שהמשיב חשש מהם, החליט המשיב למחול על החוב הכספי, ולדבריו הפסיק להתעסק בנושא. לדבריו "מאז ועד היום לא דיברתי על העניין עם אף אחד, במיוחד לא עם גיסי יוסי..." (שם, ש' 84). אמינות עדותו של המשיב תצטרך להתברר במסגרת ההליך העיקרי. עם זאת, מעיון בהודעותיו של המשיב במשטרה ובמזכר של עודד יניב, מתקבל רושם לכאורי כי אין מדובר באדם מתוחכם או מנוסה בחקירות משטרה. הוא שיתף פעולה לאורך חקירתו, מסר גרסה עקבית ביסודה ואף הודה כי פנה ליוסי כדי שיסייע לו לגבות את חובו, לרבות בדרך של איומים. עם זאת, לאורך כל הדרך טען המשיב כי לא התכוון שיוסי ינקוט בדרכים אלימות, ואף טען כי לא חשב שהדברים יגיעו לידי כך. כל אלה מפחיתים מעוצמת הראיות הלכאוריות בעניין היסוד הנפשי הנדרש במסגרת עבירת הסחיטה בכוח.

8.אזכיר כי בהלכה הפסוקה נקבע מבחן משולב לסיווגו של אדם כמבצע בצוותא שאופיין במעין מקבילית-כוחות: ככל שמתקיים יסוד נפשי חזק יותר, כך ניתן להסתפק ביסוד עובדתי חלש יותר, ולהפך (ראו לאחרונה: ע"פ 6365/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה 24 (לא פורסם, 9.10.2013)). במקרה דנן, טענת המבקשת היא כי המשיב הוא שהפעיל את יוסי אשר נקט באלימות כלפי המתלונן בנוכחות המשיב לצורך גביית החוב, ולכן יש לראות את המשיב כמבצע בצוותא גם לעניין עבירת הסחיטה בכוח. דא עקא, מאחר שהמשיב עצמו לא נטל חלק פעיל בתקיפת המתלונן באירוע בו היה נוכח, הרי שכדי לראותו כמבצע בצוותא לצורך עבירת הסחיטה בכוח, היסוד הנפשי צריך שיהא "חזק" כאמור בע"פ 6365/12 פלוני הנ"ל. ואולם, עוצמת הראיות בעניין זה אינה גבוהה כמבואר לעיל. בהתחשב בכל אלה, אני סבורה כי אף שקיימות ראיות לכאורה לעבירה של סחיטה בכוח בעניינו של המשיב, הרי שעוצמתן מופחתת.

עילת מעצר

9.כאמור, בעניינה של עבירת הסחיטה באיומים קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה ממשיות. בהלכה הפסוקה נקבע כי על דרך הכלל, עבירה זו מקימה מסוכנות אינהרנטית, הנובעת מאופייה של העבירה ומקלוּת ביצועה, ואף טבוע בה חשש מוּבנה לשיבוש הליכי משפט. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר עסקינן בעבירה של סחיטה בכוח, אף כי במקרה דנן עוצמת הראיות הלכאוריות בעניינה של עבירה זו נמוכה יותר (ראו למשל: בש"פ 842/11 פישמן נ' מדינת ישראל (7.2.2011); בש"פ 7415/03‏ מדינת ישראל נ' אבו מוך (18.8.2003)).

10.בחינת נסיבות המקרה שבפניי, ובכלל זה אופים של המעשים ומשך ביצועם, מלמדת לכאורה כי המשיב לא בחל באמצעים פסולים לצורך גביית חוב כספי במהותו. הוא פנה לקרוב משפחתו (יוסי) על-מנת לסחוט את המתלונן ו/או את דודי, לכל הפחות בדרך של איומים. לא נעלם מעיניי כי המשיב הינו חסר עבר פלילי. אף עיינתי במכתבי ההמלצה שהגיש לעיוני הסנגור. יחד עם זאת, לא ניתן להקל ראש במסוכנות הגלומה בפנייה לגורם עברייני לכאורה (אף אם הוא קרוב משפחה), על-מנת לגבות חוב כספי במהותו, תוך הטלת מורא ופחד על החייב, ותוך שהדברים עלולים להסלים לנקיטה בכוח ולפגיעות בגוף וחלילה בנפש. לפיכך, אף שהמשיב חסר עבר פלילי והוא עצמו לא נקט באופן ישיר באיומים או באלימות, גלוּמה מסוכנות במעשיו.

חלופת מעצר