מדינת ישראל נ' זקוט(עציר)

החלטה

בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

1. כנגד המשיב הוגש בבית משפט זה כתב אישום (פ"ל 7721-03-12),המייחס לו עבירות של:

נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (סמל סעיף 2023), אי ציות להוראות שוטרים, עבירה על תקנה 23(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961, נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 (2011)

נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף,עבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961 (סמל סעיף 2036), שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש)-תש"ל 1970 (סמל סעיף 2106).

2 . על פי הנטען בכתב האישום בתאריך 28.03.2012, בשעה 13:50, לערך, נהג המשיב ברכב פרטי מדגם 'פיאט אונו' מספר 6476105 בשפרעם בסמוך לכיכר כיבוי אש, לכיוון שכונת הדרוזים.

נטען כי באותה עת, נהג המשיב ברכב בהיותו בלתי מורשה לנהיגה כלל ומעולם לא הוציא רישיון נהיגה, כמו כן, המשיב לא ציית להוראות שוטרים מיחידת הבילוש, שזיהו את המשיב בהיותו מוכר להם מעבודתם, והורו לו לעצור תוך שימוש בסירנה ומערכת 'כריזה', אך הנאשם נמלט מהם בנהיגה פרועה.

על פי כתב האישום, באותה עת נהג המשיב בפסילה שהושתה עליו בנוכחותו, ביום 15.07.2009 בת"פ 7113/08, לתקופה של 4 שנים. באותה עת, נהג המשיב ברכב ללא ביטוח בת תוקף.

3. בד בבד,עם הגשת כתב האישום,הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.ב"כ המבקשת ציין בבקשה את הנימוקים המצדיקים את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו לרבות קיומן של ראיות לכאורה למעשיי המשיב, דוחות של אנשי משטרה, הודעת המשיב, גזר דין בתיק פלילי 7113/08 מבית המשפט המחוזי בחיפה, ושאילתא מקובץ נהיגה-רשימה מוסדית.

לדבריו, רישיון הנהיגה של המשיב נפסל למשך 4 שנים בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה, בהיותו בלתי מורשה כלל וגרימת חבלה חמורה לשוטר, כמו כן הוטל עליו מאסר בפועל, ומאסר על תנאי למשך 12 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, והנה טרם יבשה הדיו ואך שוחרר המשיב זה לא מכבר, הנה המשיב מחליט לנהוג.

ב"כ המבקשת ציין, כי רמת המסוכנות שעולה מהתנהגותו של המשיב, הינה גבוהה ביותר, לאור העובדה כי הוכח שנהיגתו מסוכנת ורשלנית ואף גרמה לחבלה חמורה לאדם תוך כדי נהיגה בעת שדרס שוטר, וכן כלום לא הרתיעו, לא צווי בית המשפט, לא העובדה שאינו מורשה לנהיגה ורשיונו נשלל לתקופה ארוכה, ולא תנאי המאסר הממושך התלוי ועומד נגדו והינו בר הפעלה, כמו כן, העובדה שריצה עונש מאסר ממושך לא השפיע על דרכו הנלוזה הבלתי נסבלת תוך הפרת החוק בצורה כה חמורה ובעזות מצח.

ב"כ המבקשת ציינה בסוף, כי עולה בבירור שהמשיב מסוכן לשלום ציבור המשתמשים בכביש, ואין ניתן לתת בו אמון.

5. הסניגור חלק על קיומן של ראיות לכאורה, לדבריו, מעיון בדוחות השוטרים עולה כי חסרים פרטים מהותיים שלא נרשמו, כגון המרחק בין השוטרים לבין רכב המשיב. כמו כן, המשיב לא נתפס כשהוא אוחז בהגה אלא על סמך התרשמותם של השוטרים שהם טוענים כי מכירים את המשיב מאירועים קודמים. זאת ועוד, אם אכן רצה המשיב להימלט, לא היו מאתרים אותו זמן קצר לאחר מכן בביתו בשעת עבודה.

הסניגור טען כי נעשה פה מחדל חקירתי מאוד גדול,שכן בחקירתו של המשיב ציין במפורש שמסר את הרכב לאדם בשם באסל ח'טיב לפני כשבוע, והמשטרה לא חקרה את אותו אדם. הסניגור ציין, שבחקירתו של המשיב, ציין בצורה מפורטת שהוא לא נהג ברכב באותו יום, ונתן הסבר מפורט ומדויק להתנהלותו באותו יום.

לעניין חלופת המעצר, הסניגור מציע חלופת מעצר בכפר אבו סנאן בביתו של אחיו, בפיקוחם של אחיו ואשתו כמו כן, יעזרו בפיקוח אביו אימו של המשיב, לדברי המסיגור אותה חלופהה רוקה ממקום ביצוע העבירה - שפרעם.

סמכותו של ביהמ"ש לצוות על מעצרו של משיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו מעוגנת בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים, התשנ"ו - 1996). בהתאם לסעיף הנ"ל יש צורך בקיומם של שלושה תנאים מצטברים:

א.קיום ראיות לכאורה להוכחות אשמת המשיב.

ב.קיום עילה למעצר.

ג.חלופת מעצר.