מדינת ישראל נ' זקאים בועז

הכרעת דין

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה כבלתי מורשה לסוג הרכב במהירות מופרזת בניגוד לסעיפים 10 (א) לפקודת התעבורה ותקנה 54 (א) לתקנות התעבורה.

2.         עפ"י הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום (הדו"ח - ת/1) – בתאריך 05/08/11 שעה 03:55 בערך, נהג הנאשם ברכב מ.ר. 6317672 בכביש 1 ממערב למזרח בק"מ 25 נמדדה מהירות נסיעתו בממל"ז ונמצא, כי הוא נוהג במהירות של 167 קמ"ש, בדרך בה מותרת מהירות מירבית של 110 קמ"ש . הנאשם נהג כשאין לו רישיון נהיגה ברכב פרטי, אלא רק באופנוע.  

           תגובת הנאשם לדו"ח היתה: " לא אני נהגתי, אני רוצה פוליגרף".

3.        בהקראה טען הנאשם: "לא נהגתי. חבר שלי נהג במהירות וברח מהמשטרה, בסוף הוא עצר בצד ויצאנו מהרכב והשוטר הגיע וטען שאני נהגתי".

4.         בישיבת ההוכחות העידו מטעם המאשימה השוטר עורך הדו"ח , ניסים סנקר, (עת/1), אלי שפר (עת/2) ואורדן עמר (עת/3). מטעם ההגנה העידו הנאשם ואלחנן כהן (עה/2) .

5.          בעדותו, העיד עת/1 כי ערך בדיקות לממל"ז טרם הפעלתו בהתאם לאמור ביומן ההפעלה (ת/2) וחזר על האמור בדו"ח, בו מתוארות נסיבות המקרה כלהלן: הוא הפעיל ממל"ז ממושב הנהג עם חלון פתוח והבחין ברכב בודד שנסע בנתיב שמאלי מבין 3 נתיבים. העד כיוון את הממל"ז ללוחית הרישוי והרכב נמדד נוסע במהירות 172 קמ"ש. העד הניח הממל"ז על רגליו והחל בנסיעה תוך שמירת קשר עין רצוף והפעלת אורות כחולים. הרכב לא נענה להבהובים של העד לעצור ולהיפך, הגביר מהירות נסיעתו. העד נסע אחריו במרחק קצר ובמחלף לטרון הרכב ירד מכביש 1 לכיוון כביש 3 ופנה חזרה שמאלה לכביש 1 למזרח ועצר בשול על דעת עצמו. דלת הנהג נפתחה וגם דלת הנוסע מצד ימין. מהרכב יצאו הנאשם ובחור נוסף. הנאשם טען בפני העד, כי לא נהג, אך העד מציין בדוח, כי ראה בבירור את הנאשם יוצא מדלת הנהג ורץ לכיוון דלת הנוסע הימנית-קדמית. העד בקש ממנו שיציג רשיונות והנאשם  טען, שלא הוא נהג ואין לו רישיון לנהיגה ברכב אלא רק באופנוע ומי שנהג הוא הנוסע, אלחנן כהן.

בחקירתו הראשית בבי"המש העיד, כי הנאשם הוא זה שיצא מדלת הנהג  בריצה לצידו הימני של הרכב שם היה נוסע שיצא גם הוא מהרכב.

בחקירתו הנגדית הסביר העד, כי מדד את הרכב ממרחק של 273.7 מ' ובזמן שהרכב התקרב כבר הניח את הממל"ז על רגליו. הניידת היתה מונעת ולכן לא בזבז זמן על התנעתה ויצא בנסיעה בעקבות הנאשם. הוא העיד, כי היה בקשר עין רצוף עם רכב הנאשם מהמדידה ועד עצירתו ולפיכך לא יתכן, כי הנהג והנוסע התחלפו ביניהם במהלך הדרך טרם עצירתם במחלף לטרון (עמ' 2 ש' 31).

העד שב והעיד, כי הבחין בנאשם יוצא ממושב הנהג ורץ לצד הימני . העד מציין, כי היה חשוך אך הייתה תאורת רחוב והוא זיהה בוודאות את הנאשם, אשר יצא ממושב הנהג ורץ לכיוון המושב הנוסע בצד ימין.

6.          עת/2 אלי שפר, חזר על האמור במזכר שערך (ת/3), וסיפר בחקירתו הראשית, כי עמד ליד עת/1 בזמן שהפעיל את הממל"ז. הם היו בשתי ניידות שונות. עת/1 יצא בעקבות רכב הנאשם והעד נשאר במקומו במהלך נסיעתו של עת/1 הוא בקש מעת/2 להצטרף אליו, כי רכב הנאשם לא עצר הוא הגיע למחלף לטרון, מקום עמידת רכב הנאשם והניידת לאחר שאלו כבר עמדו במקום. הוא לא ראה מי  נהג ברכב והתבקש להפריד בין הנהג והנוסע, שלא רשם את פרטיו אך זיהה אותו מחוץ לאולם ביהמ"ש. הנוסע סימן בידו לנאשם שישתוק ולא יאמר דבר. העד עיכב את עה/2 בגין הסימן שסימן לנאשם.

             עת/3 אורדן עמר חזרה על האמור במזכר שערכה (ת/4) לפיו, היא ישבה לצד עת/1 בניידת בעת שהוא הפעיל את הממל"ז. היא לא הבחינה בעבירה כיוון שהיתה עסוקה במכשיר הטלפון הנייד שלה אך הבחינה שעת/1 החל בנסיעה בעקבות רכב פרטי והבהב לו עם האורות שיעצור אך הרכב המשיך בנסיעה. היא לא זיהתה את סוג הרכב מאחר ואין לה ידע בעניין, אך הבחינה כי היה מדובר ברכב קטן אפור.  היא הבחינה, כי הרכב ירד מכביש 1  במחלף לטרון וחזר חזרה לכיוון כביש 1 ואז עצר בשול . ממושב הנהג יצא הנהג והלך במהירות לדלת הנוסע ומהצד השני, מדלת הנוסע יצא נוסע. עת/1 ניגש לנהג ובקש ממנו ת.ז.  הנהג הזדהה בשם בועז זקאיים.

            בחקירתה הנגדית, חזרה העדה וציינה כי ראתה  שמצד הנהג יוצא נהג והולך במהירות לצד דלת הנוסע, מהצד השני מדלת הנוסע הקדמי יוצא נוסע נוסף" (עמ' 4 ש' 22).

7.         הנאשם שבחר להעיד, סיפר בעדותו, כי חזר יחד עם עה/2 מהצפון. באזור לטרון הניידת ראתה את עה/2 נוסע מהר והתחילה לנסוע אחריו" (עמ' 5 ש' 16), כאשר הניידת במרחק גדול מהרכב.  עה/2 אמר לו כי הוא עוצר בצד והם יוצאים מהרכב ובורחים. הרכב נעצר בצד והם ירדו מהרכב, ניידת המשטרה הגיעה לאחר חצי דקה, הפרידו ביניהם והם נשאלו מי נהג ברכב. הנאשם ענה לשוטרים שלא הוא נהג ועה/2 עשה לו סימן, שם אצבע על פיו. הנאשם ציין, כי לא הייתה לו ברירה ואמר שלא הוא נהג ואמר שאין לו כלל רישיון נהיגה. עוד הוסיף כי:" הוא  (הכוונה לעה/2 –ל.ש.ש) אמר ואני לא ידעתי את זה עד עכשיו,  שהיה נהג אחר שברח. הוא מוכן להודות שזה הוא" (עמ' 5 ש' 24).

            בחקירתו הנגדית העיד, כי היו בצפון ובמהלך הנסיעה אמר לעה/2 "שירגיע, שיוריד מהירות שהוא מגזים" (עמ' 5 ש' 32). 

            לשאלת ב"כ המאשימה למה עה/2 עשה לו תנועות ידיים ענה הנאשם, כי עה/2 רצה שהנאשם ישתוק, כדי שלא יפליל אותו. אח"כ הוא מסר גרסה בביהמ"ש שהוא נהג ועצר בצד להתרעננות. אך הנאשם המשיך והעיד כי: "אני הבנתי ממנו שהוא לא נהג, אני הבנתי ממנו אחרת, כשקראתי את הפרוטוקולים התבלבלתי, הוא ניסה להתחמק ולא הלך לו" (עמ' 6 ש' 19). 

לדברי הנאשם עדי התביעה 1 ו-3 לא ראו שהוא יצא מדלת הנהג ואמר :" אני לא חושב שזה היה ככה. לא הגיוני" (עמ' 6 ש' 32). כשעומת  עם גירסת עת/3 כי ראתה אותו יוצא מדלת הנהג השיב :" היא לא ראתה. זה לא קרה". כשעומת עם גירסת עת/1 השיב:" זה לא קרה, הוא דמיין. זה לא מציאותי שהוא ראה, לא היה ולא נברא".

לגרסת הנאשם, מטרתם בעת שיצאו מהרכב הייתה לברוח מהשוטרים ולא החלפת נהגים. בהמשך העיד, כי עה/2 ראה  ניידת אחריו וברח ולא חשב שיגיעו כ"כ מהר ויתפסו אותו. לדבריו, לא ראה אישית את הניידת והאורות הכחולים המהבהבים אבל הבין שיש משטרה.

8.         עה/2 אלחנן כהן העיד, כי רק הוא נהג ברכב. הוא היה עייף ונהג מהר כדי לא להירדם. הוא הבחין בשוטרים בצד הדרך, אך לא חשב שסימנו לו לעצור. הוא נסע מהר, אך לא יודע באיזו מהירות. בהמשך פנה במחלף לטרון ימינה ומיד שמאלה. הוא והנאשם יצאו מהרכב ולאחר כדקה הגיעו השוטרים אשר ביקשו משניהם רישיון נהיגה.  הנאשם אמר לשוטר שהוא לא נהג. השוטר צרח על העד והכניס אותו לניידת.