מדינת ישראל נ' זערורה

גזר דין

בתיק זה הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ונהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה.

מתברר כי ביום 15.2.11 נפסל רשיונו של הנאשם לתקופה של חודשיים במסגרת פסק הדין בתיק 5982-12-09. הנאשם קיבל ארכה להפקדת רשיונו עד יום 15.3.11 והפקידו בפועל ביום 14.3.11.

למרות עובדה זו, הרי ביום 25.3.11 נמצא הנאשם כשהוא נוהג ברכבו בתחום העיר שפרעם.

בפסק הדין הנ"ל הוטל על הנאשם עונש מותנה למשך חודש ימים, אשר הינו בר הפעלה בתיק זה. לפיכך ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל תוך הפעלת המאסר המותנה במצטבר, וכן להטיל עליו מאסר על תנאי, פסילה בפועל לתקופה ארוכה, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות כספית.

הסניגור ביקש להאריך את המאסר המותנה וטען כי הנאשם לא הבין "מה צריך ומה לא צריך" ונאלץ לנסוע ברכבו למקום עבודתו. עוד ביקש הסנגור להסתפק בפסילה לתקופה מינימלית ואף לסייגה כך שלא תחול על נהיגת טנדר לצרכי עבודה. מטיעוני הסנגור עולה כי לא רק הנאשם אינו מבין את חומרת העבירה, אלא שדומה כי אף סנגורו אינו מייחס חומרה להתנהגותו.

כבר אמר בית המשפט העליון:

"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת [...] ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור" רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל.

ובמקום אחר נאמר:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב. רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל.

ברע"פ 2221/11 שאול הראל נ' מדינת ישראל הגדיר בית המשפט העליון את עבירת הנהיגה בפסילה כ"סטירת לחי" לשלטון החוק. אכן הקלת הראש בעבירה זו תשמוט את הבסיס תחת כלי האכיפה והענישה הטבעי, המיידי והיעיל ביותר כנגד עברייני תנועה.

מכאן, כי העונש הראוי לעבירה הינו פסילה ממושכת ומאסר בפועל, וזאת מקל וחומר כאשר לחובת אדם קיימים עונשים מותנים עקב עבירות קודמות. עיון בעברו התעברותי של הנאשם מגלה כי לחובתו שתי הרשעות בעבירה של אי ציות להוראות שוטר, ומכאן יש להבין טיעונו של הסנגור כי יש להקל עימו מאחר "ולא ניסה לברוח, עצר את רכבו מיידית". טיעון זה אינו יכול להתקבל. אדם שהתנהג כנדרש בחוק אינו זכאי לפרס על כך, ואילו היה מעז לנסות ולברוח מהשוטר, הרי היינו דנים במקרה חמור בהרבה, אשר היה מחייב ענישה קשה.

לחובת הנאשם אין עבירה קודמת של נהיגה בזמם פסילה, וככל שמדובר בעבירה ראשונה מסוג זה, נעה הענישה הראויה בדרך כלל בין מאסר מותנה למאסר בפועל לתקופה אותה ניתן לרצות בעבודות שירות וזאת לצד פסילת רשיון הנהיגה לתקופה משמעותית.

כאשר לחובת הנאשם מאסר מותנה, יש להפעילו. זהו הכלל, אשר נכון במיוחד בעבירות מסוג זה אשר מבוצעות מתוך מודעות מלאה וכוונה, ולא ניתן לומר כי בוצעו בהיסח הדעת. הנאשם יפסל מנהיגה, הפקיד רשיונו בבית המשפט, ולאחר פחות משבועיים נתפס כשהוא מפר בבוטות את האיסור שהוטל עליו.

בנסיבות אלה, אין כל הצדקה להארכת העונש המותנה.

יחד עם זאת, בהתחשב במצבו של הנאשם ובעובדה כי אין לחובתו עבר פלילי, ראיתי לנכון לאפשר לו ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות.

אשר על כן, ראיתי לנכון לפסוק כדלהלן:

*אני דן את הנאשם ל- 30 ימי מאסר בפועל.

אני מורה על הפעלת עונש המאסר המותנה שהוטל על הנאשם בתיק 5398-12-09 למשך 30 יום, וזאת באופן מצטבר.

סך הכל 60 ימי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות, בבית החולים רמב"מ בחיפה, כמפורט בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 17.3.13.