מדינת ישראל נ' זנטי(עציר)

החלטה

תיק זה הונח בפניי היום על מנת לבחון אפשרות להליך גישור בעניינו של הנאשם.

הנאשם עצור עד החלטה אחרת, שעניינה קבלת תסקיר שירות המבחן שאמור לבדוק חלופת מעצר בעניינו.

הנאשם עומד לדין בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים והיזק לרכוש במזיד.

על פי כתב האישום, הנאשם ביום 09.07.11 ביקש מאחותו ובנה, להלן: "המתלונן", לבוא ולקחתו לדירה של הורי הנאשם, כאשר נלקח לדירה שבה נכחו באותה עת הנאשם והמתלונן, קילל הנאשם את אמו, ותקף את המתלונן כשבידיו סכין, בכך שהצמיד את הסכין לצווארו ובאותו זמן הצמיד את המתלונן לשידת הטלוויזיה.

הנאשם גרם למתלונן שריטה ביד ימין, וכן שפשופים בצד שמאל של צווארו, וכאשר ניסה המתלונן לצאת מהדירה, ניסה הנאשם לצאת בעקבותיו כשהסכין בידו. עוד באותו מעמד איים הנאשם על המתלונן שירצח אותו.

כמו כן הרס הנאשם ופגע במזיד בפלאפון ומכשיר DVD שהיו בדירה.

מדובר בנאשם ללא עבר פלילי שבעניינו הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית.

הנאשם לוקה בנפשו, ולדברי בא כוחו, כל ההתרחשות המתוארת ארעה בשל כך שהנאשם למעשה ניסה להתאבד באמצעות נטילת כדורים מסוגים שונים.

מחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה, עולה כי מדובר בנאשם המוכר לשירות הפסיכיאטרי מאשפוזים שונים, אובחן כי לוקה במחלה דו קוטבית.

הפסיכיאטר מציין כי במשך ההסתכלות לא נצפו סימנים פסיכוטיים או אפקטיביים, בוחן המציאות היה תקין. בזמן ביצוע המעשים המיוחסים לו לא היה במצב פסיכוטי, אך היה בהשפעת תרופות אשר קיבל קודם, ועקב כך לא היה יכול להבדיל בין טוב לרע ובין מותר לאסור.

לפני השימוש בתרופות היה יכול להבדיל בין טוב ורע ובין מותר לאסור. בסוף חוות הדעת צויין כי הנאשם אינו זקוק לאשפוז ויכול להמשיך את ההליכים.

ב"כ המבקשת עמדה על השתת מאסר בפועל על הנאשם.

ב"כ הנאשם הפנה את בית המשפט לאמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית בנוגע למצבו של הנאשם בעת ביצוע העבירה, שאף כי לא היה במצב פסיכוטי, עקב נטילת התרופות לא יכול היה להבדיל בין טוב לרע.

טוען ב"כ הנאשם כי מדובר בנאשם שבשל העדר חלופת מעצר לא ניתן לשחררו בשלב זה, מפנה בעניין זה גם לדברי כבוד השופט רום שאף הוא סבר שהנסיבות אינן מצדיקות מעצר עד תום ההליכים, לו הייתה מוצעת חלופת מעצר משמעותית. מנגד, לטענת ב"כ הנאשם, בשל האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית, יתכן והמדובר בנאשם שלא יכול לשאת באחריות פלילית, בשל המצב הנפשי בו היה נתון בעת ביצוע העבירות, ועומדת לו לכאורה הגנת "השכרות" הקבוע בסעיף 34 ט' (א).

בהקשר לכך ציין ב"כ המאשימה, כי נוכח טענה זו יהיה מקום לחקור את פרופסור לרמן אשר כתב את חוות הדעת, על מנת להבין ולברר את מצבו הנפשי של הנאשם, והאם ניתן לקבוע כי בשל נטילת הכדורים, מצב השכרות בו היה נתון כתוצאה מכך, אין הוא נושא באחריות פלילית.

ככל שמדובר בהליך של גישור, הרי שמחד גיסא אין מחלוקת בנוגע למעשיו של הנאשם מבחינת ביצע המעשים הפלילים, ("אקטוס ראוס"). מנגד, יש מחלוקת בנוגע למצבו הנפשי בעת ביצוע המעשים, דהיינו האם עשה מה שעשה מדעת, ועל כן נשאלת השאלה האם מרכיב ה"מנס ראה" של העבירה היה קיים.

כפי שציין ב"כ המאשימה, שאלה זו תוכל להיבחן רק לאחר עדותו של פרופסור לרנר, אם יוזמן להעיד, ומדובר בשאלה משפטית.

בנסיבות האמורות לעיל אין מקום להמשיך את הליך הגישור. יחד עם זאת, ככל שמדובר בהמשך מעצרו של המשיב – בשלב זה המשיב עצור עד החלטה אחרת וממתין לקבלת תסקיר שירות המבחן.

תיק זה קבוע להוכחות ליום 08.09.11.