מדינת ישראל נ' זלצמן

הכרעת דין

מבוא

בתאריך 17.11.11 קיבל הנאשם דוח בגין נסיעה בשול הימני. הוא בקש להשפט בגינו, ובישיבת ההקראה טען "נהגתי כדין. לא נסעתי בשול".

בפתח ישיבת ההוכחות הסברתי לנאשם שלא היה מיוצג את מהות ההליך ומהלכו.

ראיות

מטעם התביעה העיד רס"מ פנחס אברהם (להלן: "השוטר"), באמצעותו הוגש הדוח שערך, שהתקבל וסומן ת/1.

נסיבות המקרה פורטו ע"י השוטר בת/1, ולפיהן השוטר נסע אחרי הנאשם, אשר נסע בשול הימני, כשהוא עוקף כלי רכב שנסעו לאט בשני הנתיבים הקיימים, עד אשר הגיע לפניה ימינה ושם נעצר ע"י השוטר.

בתגובתו הראשונית של הנאשם נרשם: "לא נסעתי בשוליים" ובמשנית: "אני מודה נסעתי בשול אתה צודק".

בחקירתו הנגדית השיב השוטר כי איננו זוכר את האירוע ומסתמך אך ורק על ת/1. הנאשם הטיח בשוטר כי חתם על הדוח רק משום שהשוטר איים עליו "שאם לא אחתום אתה תעשה לי פדיחות ותקרא לכל השוטרים ותשלול לי את הרשיון ל-30 יום...חתמתי לך על הדוח בגלל האיום" (עמ' 2 ש' 3). השוטר השיב כי אין זה אופייני לו להתבטא כך, וכי אילו היה האירוע גולש לרבדים המתוארים, היה מזכיר זאת בת/1. בהמשך הציג הנאשם לשוטר מסמכים המעידים על פנייתו למח"ש בעקבות האירוע, והשוטר טען כי לא ידע שהיתה פנייה כזו. הנאשם הגיש את פנייתו למח"ש ואת תשובתם, לפיה הוחלט שלא לפתוח בחקירה נגד השוטר משום שלא הונחה תשתית המלמדת על ביצוע עבירה על ידו.

עוד הטיח הנאשם בשוטר כי עצר אותו משום שחשב שהוא בן מיעוטים בגלל שרכבו ירוק. השוטר ענה: "מכחיש. אני אומר שזה הזוי, זה וודאי לא קרה. מה ההבדל אם הוא יהודי או ערבי? דוח תנועה זה דוח. אני לא גזען ולא מפלה" (עמ' 2 ש' 11).

בהמשך טען הנאשם כי השוטר אמר לו שהוא יודע שהנאשם לא ביצע עבירה ועל כן הוא מציע לו לפנות בבקשה להמרת הדוח לאזהרה. השוטר הכחיש כי אמר את החלק הראשון, אך אישר שכדבר שבשגרה אם נהג אומר שאין לו הרשעות קודמות, מה שבדרך כלל נבדק בשטח, "אנו נותנים לו אפשרות לפנות למפנה על מנת לבקש המרה לאזהרה" (עמ' 2 ש' 27), השוטר הסביר כי לא רשם בת/1 אם בדק אם הנאשם זכאי לאזהרה ועל כן איננו זוכר זאת.

הנאשם בחר להעיד וטען כי נסע בכביש שהיה עמוס, מספר מכוניות שנסעו ימינה לכיוון ת"א עקפו אותו. הוא המשיך לנסוע ישר, אותת ימינה, וכשהפך הקו למקווקוו סטה ימינה. השוטר שהיה מאחוריו הורה לו לעצור והוא עשה כן. הנאשם ניגש לשוטר ושאל מה עשה, והשוטר בקש את רשיונותיו. הנאשם שאלו שוב מה קרה והשוטר צעק עליו שיתן לו את הרשיונות. אז גם איים עליו "שאם לא אתן לו את הרשיונות יביא את השוטרים ויעשה לי פדיחות" (עמ' 3 ש' 10).לאחר מכן מסר לו הנאשם את הרשיונות, השוטר רשם את הדוח והנאשם חתם עליו. הנאשם אמר לשוטר: "אדוני השוטר, אתה יודע בוודאות שאני לא עשיתי את העבירה ונסעתי כמו שצריך" והשוטר השיב: "בגלל שחשבתי שאתה מבני מיעוטים והטונים עלו לרמות גבוהות בהתחלה, עכשיו אני אדפוק אותך, ואתן לך את הקנס הכי גבוה". לאחר מכן, הסביר לו השוטר שהוא רשאי לפנות ולבקש המרה לאזהרה. הנאשם בחר לפנות למח"ש ולהגיש בקשה להשפט כי "לא יכול להיות שכך מתנהגים, לא בגלל הנקודות והכסף, זה פשוט לא יכול להיות דבר כזה. כתבתי מכתב למח"ש ובאתי לפה, אני פה בפעם השלישית, 3 ימי עבודה כבר עולה על סכום הקנס, אני חושב שלא מתנהגים ככה בכאלה איומים ובצורה כזאת" (עמ' 3 ש' 17).

בחקירתו הנגדית אישר הנאשם את מקום העבירה, את שעת העבירה, את העובדה שהיה לבד ברכבו ואת תנאי הראות הטובים ששררו. כשנשאל אם היה פקק תנועה השיב: "כן. אני נסעתי בפקק, עקפו אותי מימין, נסעו אנשים בשוליים והוא עצר אותי שעיר לעזאזל" (עמ' 4 ש' 4).

כשנשאל אם ראה את השוטר בטרם הורה לו לעצור בצד ענה: "הוא בא ממש בטיל, לא ראיתי. הוא נסע בשוליים. הוא נסע אחרי כלי רכב אחרים שנסעו בשוליים. אני לא נסעתי בשוליים הוא כן" (עמ' 5 ש' 8). כשנשאל אם בשלב בו הבחין לראשונה בשוטר הפרידו כלי רכב ביניהם, אמר: "הוא נסע בשוליים היו כמה כלי רכב בשוליים ועצר אותי" (שם ש' 13). ובהמשך: "אני אותתי ימינה. יש קו מקווקו שמתחיל הנתיב השלישי ימינה. כשהוא הגיע אני הראשון שיצאתי מימין, עצר אותי ואותם לא..." (שם ש' 23). וכן "אני בדיוק השתלבתי והוא היה אחרי ותפס אותי" (ש' 26). כשנשאל האם בסביבתו נסעו כלי רכב ירוקים נוספים השיב בשלילה. לדבריו השוטר הורה לו לעצור עוד בטרם פנה ימינה, והוא עצר בפועל אחרי הפנייה. בק"מ 212 היה בנתיב הימני מבין השניים.

בהמשך חקירתו הנגדית אישר הנאשם כי השוטר איים עליו כי אם לא יחתום, יקרא לשוטרים נוספים (עמ' 5 ש' 29). עוד סיפר כי משלא מסר את רשיונותיו מיידית לשוטר "עלו הטונים ואז איים את האיום האמור" (עמ' 6 ש' 4). הנאשם אישר כי לא כתב במכתבו שהשוטר אמר לו שיתן לו את הקנס הגבוה ביותר, אך התעקש שהשוטר אמר זאת. כשנשאל מדוע לא ציין זאת במכתבו למח"ש אמר: "לא כל מילה אני רושם במפורט ולפעמים גם שוכחים" (שם ש' 13). כשנשאל מדוע חתם חזר ואמר כי זאת בגלל האיום והוסיף כי חתם מבלי לראות את הכתוב. עוד ענה שהוא לא עימת את השוטר עם דברים שכתובים בדוח משום שלא הבין את כתב ידו של השוטר, כשהוזכר לו כי השוטר קרא את כל הדוח לבקשתו בביהמ"ש, ענה כי ביום האירוע לא קרא לו את הדוח.

דיון והכרעה

למרות שהשוטר איננו זוכר זאת, ועל אף שבמח"ש החליטו שלא לפתוח בחקירה, התרשמתי כי הן השוטר והן הנאשם לא הצליחו לנהל את השיח ביניהם באופן מאופק ומכַבד, מה שהותיר בנאשם תחושות קשות של כעס, חוסר אונים ותסכול.

במאמר מוסגר אציין כי לא אחת נתקלתי בנאשמים שהגיעו לנהל את עניינם אך ורק בשל תחושות אלה, שעה שלמרות כפירתם הראשונית, התברר מעדותם כי הם מודים בעובדות כתב האישום. אמנם, אין זה המקרה שלפניי, כאן הנאשם כפר במפורש בעובדות כתב האישום, אלא שראוי שיועבר המסר לשוטרי התעבורה, אשר מהווים פעמים רבות מראה למשטרת ישראל כולה, בפגשם אזרחים רבים מידי יום ביומו. פנייה שאיננה מכבדת את האזרח, איננה מכבדת את השוטר הפונה ואת משטרת ישראל.

אני מרגישה חובה נעימה לציין כי רבים מהם עושים עבודתם נאמנה ותוך כבוד מלא לאזרח.

ביחס לטענת האיום, הנאשם סתר את עצמו באשר למהות האיום, במהלך חקירתו הנגדית של השוטר הטיח בו כי איים עליו שאם לא יחתום על הדוח יביא שוטרים נוספים ו"יעשה לו פדיחה", בעדותו הראשית טען כי השוטר איים עליו שיעשה כן אם לו יתן לו את הרשיונות, ובחקירתו הנגדית אמר פעם כך ופעם כך (ר' ניתוח הראיות לעיל). עוד ציין כי השוטר איים עליו שיתן לו "את הקנס הכי גבוה", אך לא ציין זאת במכתבו למח"ש נ/1. עובדתית, הדוח שנרשם ובכלל זה העבירה שיוחסה לנאשם, הולמים את נסיבות האירוע המתואר ע"י השוטר והקנס הולם את העבירה.