מדינת ישראל נ' זכרוב(עציר)

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטתי שמיום 13.01.2014, לפיה הוריתי על חילוט הרכב מסוג טויוטה מ.ר. 3562870 (להלן: "הרכב")

ב"כ הנאשם עתר לבית המשפט לעיין בשנית בהחלטת החילוט, תוך שהגיש לבית המשפט ראיות נוספות, אשר לא הוגשו במועד הדיון בבקשה לחילוט הרכב ולא היו בידיעת בית המשפט עת הורה על חילוט הרכב.

כן בקש להשמיע את אשת הנאשם, הטוענת לזכות ברכב והינה הבעלים הרשומים בפועל ברכב והטוענת כי לא ידעה כי הרכב שמש לעבירה ולא הסכימה לכך.

המאשימה התנגדה ולטענתה, מרגע שביהמ"ש הרשיע את הנאשם בעבירה של עסקת סמים, קמה החזקה מכח סעיף 36א לפקודת הסמים לפיה רכוש ששימש לביצוע העבירה יחולט לטובת המדינה.

המאשימה עומדת על דרישתה לחילוט הרכב תוך שהיא מציינת כי הרכב רשום על שם אשת הנאשם באופן פורמלי בלבד וכי הנאשם הוא זה אשר השתמש בפועל ברכב ואף ביצע באמצעותו את העבירות בהן הורשע.

ב"כ הנאשם טען, כי הרכב שייך לאשתו של הנאשם, רשום על שמה וזו עושה שימוש עיקרי ברכב.

לדבריו, העובדה שהנאשם נהג ברכב אינה מלמדת על כך שהרישום במשרד הרישוי הינו פיקטיבי מה גם, שאשתו של הנאשם העידה בביתה משפט והציגה אסמכתאות לכך שהרכב נקנה עבורה.

כך למשל, הוצגה הודעת סוכן הרכב ממנו נקנה הרכב.

מהודעה זו עולה, כי במועד סגירת עסקת רכישת הרכב, הגיע אליו הנאשם יחד עם אשתו והנאשם טען בפניו, כי הרכב מיועד לאשתו.

מעדות אשת הנאשם עלה, כי אביה עזר לה לקנות את הרכב ונתן לה כ- 10,000 ₪. יתרת הכסף שילמה מכספים שחסכה מעבודתה, ממתנות החתונה והבריתה.

לדבריה, הרכב נקנה ושימש אותה ואת בתה הקטנה.

אשת הנאשם ציינה עוד כי זו הפעם הראשונה בה קנתה רכב ולכן נעזרה בנאשם בכל הקשור לרכב.

עוד טענה, כי בעקבות מעצרו של הנאשם, הגישה תביעת גירושין מהנאשם בבית הדין הרבני ובתמיכה לדבריה, הגישה אישור פתיחת תיק.

זאת ועוד, ציינה כי עזבה את ביתם ועברה להתגורר עם בתה בעיר טבריה.

ב"כ המאשימה חקרה את אשת הנאשם והצביעה על סתירות בדבריה.

בקשת החילוט נסמכת על הוראת סעיף 36א(א)(1) לפקודת הסמים המסוכנים הקובע כדלקמן:

"(א)הורשע אדם בעבירה של עסקת סמים, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש שהוא-

(1)רכוש ששימש או נועד לשמש כאמצעי לביצוע העבירה או ששימש או נועד לשמש כדי לאפשר את ביצוע העבירה.

(2)...