מדינת ישראל נ' זכאי ואח'

פסק דין

הצדדים הסכימו כי ההליכים בתיק זה יסתיימו לאחר סיכומים קצרים, על פי החומר שבתיק. הסכמה זו ניתנה לאחר שהתברר כי העובדות העיקריות אינן שנויות במחלוקת, ולאחר שמונה שמאי מטעם בית המשפט.

נשוא ההליכים היא דירה בבעלות התובעת, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, אשר בה מתגוררים הנתבעים, שהינם אם ובנה.

התובעת מבקשת להרוס את המבנה ומבקשת לפנות את הנתבעים.

מעמד הנתבעים בדירה

התובעת טוענת כי הנתבעים הם פולשים (סעיף 6 לכתב התביעה).

בפי הנתבעים טענה אחת, אשר בגינה הם קיבלו רשות להתגונן, כי ניתן להם רשיון בלתי הדירה להחזיק בנכס (החלטת כב' הרשם פוני, מיום 7.1.10). הנתבעים צירפו לתיק מספר מסמכים כדי לבסס את טענתם זו.

מן המסמכים עולות המסקנת הבאות:

בשנת 1994 ביקשה הנתבעת 1 לרכוש את הדירה והיא נענתה, בצורה מפורשת, כי הדירה מיועדת להריסה ולפיכך סורבה בקשתה לרכישתה. כך, במכתב מיום 16.7.95, של מר גיל גדלאון, אגף שיווק וכלכלה אצל המינהל:

"הגב' אורלי פנתה למינהל וקיבלה מכתב תשובה בתאריך 26.2.94. אין לנו מה לחדש למכתבנו זה, היות והאיזור מיועד לפינוי. עד למימוש התוכנית במתחם זה אין מניעה מבחינתנו שהגברת זכאי אורלי תמשיך להתגורר בדירה. עם (כך במקור – מ.א.) בסופו של דבר נפנה אותה הרי הדבר ייעשה בנוהלים המקובלים.

יחד עם זאת לא יעלה על הדעת לכי (כך במקור – מ.א.) נמכור לה נכס המועד לפינוי, בעתיד הלא רחוק".

דומני כי כל מילה נוספת מיותרת ואין מה להוסיף על האמור במכתב זה.

עוד בשנת 1994 הובהר לנתבעת 1 כי האיזור מיועד להריסה, והיא קיבלה רשות לגור בדירה עד למועד בו תוצא תוכנית ההריסה אל הפועל.

מכאן כי התוצאה ברורה – הנתבעים קיבלו רשות להתגורר בדירה של התובעת, אולם רשות זו היתה מותנית ומוקצבת בזמן.

בהתאם לממצאים אלה, אני דוחה את טענת הנתבעים כאילו הרשות שניתנה להם היתה בלתי הדירה.

יחד עם זאת, אני גם דוחה את טענת התובעת כאילו הנתבעים הם בגדר פולשים ומסיגי גבול. דומני כי ראוי היה לתובעת לו היתה בודקת במסמכיה ומגלה בעצמה כי היא נתנה לנתבעים רשות מפורשת להתגורר בדירה. לו היתה התובעת באה אל הנתבעים עם הנתונים האמיתיים, ייתכן ולא היתה תביעה זו בכלל צריכה להגיע לאוויר העולם.

מסמכים נוספים שצירפו הנתבעים

הנתבעים צירפו מכתב ממבקר המדינה, ממנו ניתן להבין כאילו יש להם זכויות בנכס.

אני מקבלת את טענת התובעת כי מכתב זה, כשלעצמו, אינו יכול לשנות את המעמד המשפטי של הנתבעים בנכס. אינני יורדת לחקר משמעות המכתב מטעם מבקר המדינה. אין לי צורך בכך.

התובעת היא הבעלים של הדירה והיא היחידה שיכולה לקבוע מה גורלה. התובעת הבהירה את עמדתה עוד בשנת 1994 ומעולם לא שינתה עמדה זו.