מדינת ישראל נ' זיר(עציר)

החלטה

1.בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים שבצידה הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של שב"ח (פעמיים) והחזקת נכס חשוד כגנוב.

2.אין מחלוקת לגבי ראיות לכאורה הנוגעות לשהייתו שלא כדין של המשיב בישראל, ולגבי החזקת מכשירי הטלפון הנייד המקימים, לטענת המבקשת, ראיות לכאורה הנוגעות להחזקת נכס חשוד כגנוב – ציין ב"כ המשיב כי שניים טוענים לבעלות על מכשירים אלה, ואף מסרו גרסתם בתחנת המשטרה.

ב"כ המבקשת ציינה כי אין בנמצא בתיק החקירה אינדיקציה לאמרות של השניים כנ"ל, וכי במצב דברים זה – קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת הנוגעת לביצוע עבירת הרכוש המיוחסת למשיב, שלא הראה כי רכש את ההחזקה במכשירי הטלפון הנייד כדין.

3.אינני סבורה כי גם על פי טענת ב"כ המשיב קיימת פגיעה כלשהי בעוצמת הראיות לכאורה הנוגעות להחזקת נכס חשוד כגנוב, וכל טענה שאפשר לטעון בעניין זה ראוי כי תשמע בעת שמיעת הראיות, במיוחד כאשר אין בנמצא כל הודעה של הטוען לבעלות על המכשירים - בתיק החקירה.

עוד אני סבורה כי גם לולא היו קיימות ראיות לכאורה הנוגעות להחזקת החשוד כגנוב בנסיבות המפורטות בכתב האישום ובבקשה – קמה עילה למעצרו עד תום ההליכים של המשיב בשל כניסתו החוזרת ונשנית שלא כדין לישראל, כפי שיפורט בהמשך.

4.תחילתו של הדיון בהסכמת הצדדים למעצרו עד תום ההליכים של המשיב, ובהמשך להסברו של ב"כ המשיב התיר ביהמ"ש את קיום הדיון בבקשה גופה תוך חזרה מהסכמה זו נוכח העובדה כי לא צלחה ההדברות בין הצדדים בנוגע לתיק העיקרי.

במצב דברים זה, עלי להדרש לבקשה המונחת בפניי כמעיקרה.

5.אין ספק, כי כניסתם של בלתי מורשים לישראל מהווה סכנה בטחונית וכזו המופנית במישור הפלילי אל אזרחי המדינה ותושביה.

במקרה שבפניי מצטברת כניסה שלא כדין לביצוע עבירות רכוש ככל שהדבר נוגע להחזקת רכוש חשוד כגנוב כמפורט בכתב האישום נשוא הבקשה.

עוד יצויין כי למרות שהמשיב שוחרר ביום 23.11.09, לאחר הפעם הראשונה בה נחקר בשל כניסה בלתי מורשית לישראל – שב ונכנס לישראל שלא כדין, באופן המצביע ברורות כי אין מורא הדין עליו וגם הקלה עמו אינה מרתיעה אותו מלשוב ולבצע עבירות דומות.

חשש זה מקים חשש ברור מהשנות עבירות דומות אם ישוחרר, כמו גם מהמלטות אפשרית מאימת הדין נוכח אי מוראו של המשיב מהוראות חוקיות.

6.ב"כ המשיב ציין את העדר העבר הפלילי לחובת המשיב, את מצבו המשפחתי ואת העובדה כי פסיקת ביהמ"ש העליון הורתה על שחרור במקרים חמורים יותר.

נכונה קביעת כב' השופט ג'ובראן כי היותו של נאשם תושב האוטונומיה (האזור) מהווה רק אחד השיקולים לשלילתה של חלופת מעצר לגביו כאשר השיקול המרכזי הוא הסיכון הממשי של המלטות מן הדין.

אמנם, יש להביא בחשבון את קשיי האיתור של נאשמים הגרים באזור ושאינם נתונים לשליטה ופיקוח של משטרת ישראל וקל לתושבים אלה להמלט ולהתחמק ממשפט, אך אין זו, לטעמו של כב' השופט ג'ובראן, נסיבה מכריעה (בש"פ 6339/03 מ"י נ. חושיה מחמוד).

בענייננו, אין ספק כי לא רק היותו של המשיב תושב האזור היא המצדיקה את הארכת מעצרו עד תום ההליכים – על כי התנהגותו החוזרת ונשנית היא המצביעה על העדר כל הצדקה במתן אמון בו, באופן שיאיין את החשש מהמלטות מאימת הדין.

למרות האמור מעלה נדרשתי לדבריו של ערב שהוצע להבטחת תנאי שחרורו של המשיב – הוא בן משפחתו המתגורר בשועפת – אך אינני סבורה כי ראוי להדרש לערבותו של ערב זה נוכח מעורבותו בעבירות על חוק הכניסה לישראל בעבר בגינן נחקר, מצבו הכלכלי שאיננו מהווה בסיס איתן להיותו ערב ממשי שיכול להבטיח את התייצבותו של המשיב לעמוד לדין, וכן היותו בן משפחה מקהה את מידת היותו ערב סמכותי היכול לכפות על המשיב את התייצבותו להמשך הדיונים בעניינו.

7.נוכח כל האמור, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

8.בשולי הדברים – נדרשת המבקשת לבדיקה מחודשת באשר להמצאותן של אמרות של בעלי הפלאפונים (כנטען על ידיהם), ואם קיימות אלה יועברו מיידית לב"כ המשיב.

ניתנה והודעה היום י"ח טבת תש"ע, 04/01/2010 במעמד הנוכחים.