מדינת ישראל נ' זינגר

גזר דין

1 .הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירות של תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 382 א (א) לחוק ותקיפה לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 10.5.10, נכנס פקח של המחלקה הוטרינרית בליווי לוכד כלבים לחצר ביתו של הנאשם בכפר ידידיה, השאיר במקום קנס על שוטטות כלב שבבעלות הנאשם, ואז המשיכו השניים לכלביה האזורית במושב בית יצחק, לשם הגיע גם הנאשם.

הנאשם שאל את הפקח האם הוא זה שנכנס לחצר ביתו, ולאחר שהפקח השיב בחיוב, הפיל אותו הנאשם ארצה ובעט בו, וכתוצאה מכך נגרם לפקח שבר בקרסול רגל שמאל.

2.לאחר תיקון כתב האישום, ההודיה וההרשעה, ולבקשת ב"כ הנאשם ובטרם הטיעונים לעונש, הופנה הנאשם לשירות המבחן אשר התבקש לבחון בין היתר את שאלת ההרשעה.

מהתסקיר שהתקבל עלה שהנאשם יליד 1969, נשוי ואב ל-4 ילדים, ועובד כעצמאי בבורסה ליהלומים.

לנאשם אין עבר פלילי, למעט עבירה בתחום התכנון והבניה משנת 2007.

התסקיר מתאר בקצרה את תולדות חייו של הנאשם, מצבו המשפחתי, והסיבות שהובילו אותו לתקוף את הפקח. הנאשם סיפר לקצין המבחן כי ביתו נפרץ מספר פעמים בעבר, והדבר גרם לאימו (שהינה עיוורת) לסבול ממתחים נפשיים, כך שביום האירוע כשהיא התקשרה אליו וסיפרה על בואם של הפקחים, הוא חשש שביתו נפרץ פעם נוספת, וכשפגש את הפקח היה בסערת רגשות, חש כי המתלונן תוקפני ומביע זלזול כלפיו, ובאותו רגע איבד את שיקול הדעת ותקף אותו.

קצין המבחן התרשם שמדובר באירוע חריג בחייו של הנאשם- שהינו אדם נורמטיבי - שהוא מבין את חומרת מעשיו, למד את הלקח והביע חרטה על מה שאירע.

קצין המבחן תיאר את חששו של הנאשם מפני הרשעתו בדין, אשר תביא להפסקת חברותו בבורסה ליהלומים ולאיבוד מקור פרנסתו, ובנסיבות אלה המליץ להימנע מהרשעה ולהסתפק בהטלת של"צ.

3.ב"כ המאשימה טען כי אין לקבל את המלצת התסקיר נוכח חומרת העבירות, שהובילו את הנאשם לצאת בעקבות הפקח עד לכלביה שנמצאת במושב אחר, שם תקף את הפקח, דחף אותו ובעט בו וגרם לו לשבר בקרסול, ובנסיבות אלה ביקש להטיל עליו עונש מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי.

ב"כ המאשימה הוסיף, כי אין זה המקרה בו יש להימנע מהרשעה, והפנה לפסיקה בה נקטו בתי המשפט ענישה מחמירה במקרים של עבירות אלימות כלפי עובדי ציבור (ע"פ 11488-08-10 כהן נ' מ"י, תק-מח 2010 (4); ע"פ 7670/09 קומע נ' מ"י (פורסם במאגרים)).

מנגד טענה ב"כ הנאשם כי מקרה זה ייחודי בנסיבותיו ומצדיק לבטל את הרשעה, תוך שימת דגש על היותו של הנאשם אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי, על כך שמצבו הבריאותי הורע בשנים האחרונות, ובעיקר על החשש שהרשעה תביא להפסקת חברותו בבורסה ליהלומים ולאיבוד מקור פרנסתו בעשרים השנים האחרונות.

4.במסגרת הטיעונים לעונש הציג הנאשם אישורים על תרומתו למדינה בשירותו כלוחם סדיר וכאיש מילואים, הציג מסמך רפואי המלמד על הבעיה הבריאותית ממנה הוא סובל, וכן הוצג תקנון הבורסה ביחס לפגיעה האפשרית בעתידו המקצועי של הנאשם.

על אופיו הטוב של הנאשם העידו שני עדי אופי, מר אבי רחניאן ומר נתי מרקוביץ, וכן הוצג מכתב של חבר ועד המושב בו מתגורר הנאשם, ויו"ר בית הכנסת, ובו תואר הנאשם כדמות מרכזית בעשייה החברתית וכמי שתורם רבות לחיי הקהילה במושב.

מר רחניאן, שמתגורר במושב סמוך ומכיר את הנאשם משנת 2006, העיד כי הנאשם תורם לבית הכנסת בו הם מתפללים, ורותם עצמו ואת משפחתו לפעילויות חברתיות במושב.

כך, העיד מר מרקוביץ, שכנו וחברו של הנאשם מזה 30 שנה, כי הנאשם הינו אדם ישר, ערכי, איש משפחה ואדם רגוע, אשר הביע בפניו צער וחרטה על המעשים בהם היה מעורב.

שני העדים סיפרו כי העבירות שביצע הנאשם ונסיבותיהן חריגות לאורח חייו ולהתנהלותו המוכרת להם.

5.נקודת המוצא בענישה היא שמי שמבצע עבירה יש להרשיעו בדין, שכן הרשעה משקפת מסר לציבור ותורמת לתחושת עשיית הצדק ושוויוניות בין נאשמים.

בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני ואח', דן בית המשפט בשאלה זו וקבע: