מדינת ישראל נ' זילברברג

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סטיה מנתיב נסיעה, אשר גרמה לתאונת דרכים בה נהרגה אשה, ונפצעו 8 אנשים נוספים, ביניהם המשיב עצמו.

עיינתי בחומר החקירה ומצאתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, שעיקרן, דוח הבוחן והחומר המקצועי הנלווה לו, הודעותיו של יוהן נתן פרסקיב, נהג המיניבוס, בו ישבה המנוחה. כמו כן, הודעת איוב מאג'יד, נהג הדייהו, אשר נסע מאחורי המשיב עובר לתאונה ובמהלכה ותעוד רפואי.

המשיב עצמו, כנטען, איננו זוכר כלל את התאונה.

מהחומר שהוגש לעיוני, שבבסיסו הראיות שפורטו לעיל, עולה כי המשיב סטה מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי, והתנגש חזיתית במיניבוס שהגיע מולו.

בשל העדר גרסה מצד המשיב, נבדקו גורמים חיצוניים שונים, שיכולים היו להביא את המשיב לסטיה מנתיבו, ביניהם, מצבו המכני של הרכב, סיבת הפגיעה בצמיג שנמצא ללא אויר לאחר התאונה או הפרעות בנתיב הנסיעה. גורמים אלה נשללו כולם.

המסקנה המתבקשת היא כי הגורם היחיד המסתבר לתאונה, אם כן, הינו הגורם האנושי. מסקנה זו הינה היחידה המתיישבת עם חומר הראיות, לפחות בשלב הלכאורי בו אנו נמצאים כעת.

בנסיבות אלה, אני קובעת כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום.

העבירות המיוחסות למשיב מקימות, בהתאם לסעיף 46ב., חזקת מסוכנות, חזקה שעל המשיב הנטל לסתור.

המשיב נוהג מאז שנת 1994, וצבר לחובתו 22 הרשעות קודמות, ביניהן, 4 עבירות מהירות, עבירה של עקיפה בדרך לא פנויה משנת 2004, בגינה נדון לפסילה בת 4 חודשים לצד עונשים נוספים, עקיפה בצומת, אי ציות לתמרור עצור, שימוש בטלפון ועוד.

שקלתי את נסיבותיה של התאונה, נשוא תיק זה, ותוצאותיה הקשות, בהעדר גרסה מצד המשיב, ולצד עברו שיש בו כדי להצביע על מסוכנות, וכן, את העובדה שמצבו הבריאותי של המשיב הביא לקביעת משרד הרישוי כי איננו כשיר לנהיגה בשלב זה– כל אלה מביאים אותי למסקנה כי המשיב לא הצליח לסתור את חזקת המסוכנות.

לפיכך, אני מקבלת את הבקשה, ופוסלת את המשיב מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה עד תום ההליכים נגדו.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"א, 11 נובמבר 2010, בנוכחות ב"כ הצדדים, עו"ד אלי שחר ומתמחה שמרית איטח-הדר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: