מדינת ישראל נ' זיו

החלטה

קראתי בעיון רב את טענות הצדדים. מתקשה אני לקבל את טענת הסניגור לפיה הפרוטוקולים אשר התנהלו ועיקרם דחית דיון מסיבות אלה ואחרות, ואשר נערכו ללא נוכחות הנאשם מהווים "תחילת המשפט". צודקת המאשימה בטיעון לפיו ישנן דרכים שונות להגיע לתוצאה זהה, בה יתוקן לבסוף כתב האישום, אך אלה יעכבו שלא לצורך את ההליך.

אוסיף כי לשיטתי גם אם אקבל את גישת הסניגור, אין כל פסול בתיקון כתב האישום במקרה שבפני, והכל כפי שאפרט להלן.

כבר בדיון מיום 20.10.12 הביעה המאשימה נכונות לתקן את כתב האישום באומרה: "רוצים להגיש כ"א מתוקן" וזאת בנוכחות הסניגור. קריאה מעמיקה מעלה כי תחילה הביעה המאשימה את רצונה, ביקשה לתקן את כתב האישום ומשניתן לה הזמן הראוי לכך הגישה בקשה אשר כותרתה: "הודעה ובקשה מטעם המאשימה". מן התוכן עולה כי אין כל בקשה אחרת מלבד הבקשה לתיקון.

לא מצאתי לנכון לתת לשימוש לשוני שגוי לפגום במהות. העובדה כי אחר הדברים המתוארים לעיל הועבר הדיון אל מותב זה בשל שינוי כתב האישום, יש בה כדי להעיד על האישור אשר נתן כבוד השופט מהנא לבקשה. וראה בעניין זה סעיף 92(ב) לחסד"פ.

הסעיף המנחה את גישת הסניגור הינו סעיף 92)א) לחסד"פ: "בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; התיקון ייעשה בכתב האישום או יירשם בפרוטוקול".

על תכליתו של הסעיף עמדה הפסיקה ב ת"פ (מחוזי ת"א) 40213/05 מדינת ישראל נ' אריה גבעוני:

"ככלל מעודד המחוקק את תיקון כתב האישום כדי לאפשר לבית המשפט לעשות משפט צדק ולהגיע לחקר האמת. הכלל הוא שכל עוד אין בתיקון כדי לגרום לפגיעה בזכויותיו של נאשם להליך הוגן, יתיר בית המשפט את תיקון כתב האישום ובלבד שיכולתו של הנאשם להתגונן לא תקופח כתוצאה מהתיקון."

אין חולק כי גם אם החל המשפט בענייננו, אין הוא מצוי בשלב מתקדם בו עלולה יכולתו של הנאשם להתגונן להיפגע כתוצאה מתיקון כתב האישום.

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את טענת הפסול בכתב האישום ומתיר את תיקון כתב האישום.

קובע לתז' צדדים ליום 2.09.13 ש' 8.30 לתיאום מועד הוכחות.

להודיע ולעדכן.

ניתנה היום, ז' אלול תשע"ג, 13 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: