מדינת ישראל נ' זידאן(עציר) ואח'

החלטה (בעניינו של משיב 1)

1.נגד המשיב 1, קטין יליד 14/09/93 (להלן: "הקטין") ושלשת המשיבים האחרים, שהינם בגירים, הוגש כתב אישום, בת.פ. 17644-01-11, בו מיוחס להם ביצוע עבירות של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות ושל הפרעה לשוטרים בעת מילוי תפקידם, שנעברו בצוותא.

ראוי לציין שניתנה הסכמת היועץ המשפטי לממשלה להעמיד את הקטין לדין יחד עם שלשת הבגירים, כמתחייב מהוראות סעיף 4 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א – 1971 (להלן: "חוק הנוער").

מדובר, לפי הנטען בכתב האישום, באירוע מיום 5/1/11, במהלכו תקפו הקטין ושלשת המשיבים הבגירים, שוטרים שהגיעו לבית בכפר מנדא בו מתגוררים הקטין ומשיב 2, שהינם אחים, כדי לבצע בבית חיפוש על פי צו חיפוש שהוצא נגד הקטין וכתוצאה ממעשי התקיפה, המתוארים בכתב האישום, נחבלו שלשה מהשוטרים ונזקקו לטיפול רפואי.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרם של הקטין ושל שלשת המשיבים הבגירים, עד תום ההליכים נגדם בת.פ. 17644-01-11.

מקור סמכותו של בימ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו, בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

מהוראות סעיף 21 הנ"ל עולה כי הסמכות להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים קמה לו, לביהמ"ש, רק בהתקיים שני תנאים מצטברים והם:

א.שמתקיימת לפחות אחת מעילות המעצר המפורטות בסעיף 21 (א) לחוק המעצרים,

ב.שישנן ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת לנאשם.

עוד עולה מהוראות סעיף 21 הנ"ל כי אין להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים, גם אם מתקיימת עילת מעצר וישנן ראיות לכאורה, אם "... ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה". כך מורה לנו סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים.

3.אף כי הבקשה למעצר עד תום ההליכים הוגשה נגד הקטין ונגד שלשה הבגירים במאוחד, התקיים הדיון בעניינם בנפרד, זאת בשל "אילוצי יומן" של הסניגורים, כמובהר בהחלטתי מיום 19/1/11 (החלטה שניתנה בעניינם של שלשת המשיבים הבגירים).

החלטתי דלהלן תתייחס רק לקטין.

כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 19/1/11, שאושרה ע"י ערכאת הערעור בהחלטתה מיום 27/1/11 בתיק עמ"ת 38497-01-11, יש במקרה שבפניי עילת מעצר וישנן ראיות לכאורה. אמנם החלטתי הנ"ל ניתנה בהתייחס לשלשת המשיבים הבגירים, אולם הקביעות כי יש עילת מעצר וכי ישנן ראיות לכאורה, יפות גם בהתייחס לקטין, שכפי שעולה מכתב האישום ומחומר החקירה היה הדומיננטי והאלים מבין ארבעת המשתתפים באירוע והוא אף הודה בחקירתו במשטרה במרבית המיוחס לו ואף קשר את שלשת המשיבים הבגירים.

4.משקבעתי שיש עילת מעצר וישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הקטין, כל שנותר הוא לבדוק האם יש בנמצא, לגבי הקטין, חלופת מעצר ראויה, היינו כזו שתבטיח את מטרת המעצר.

מאחר ומדובר בקטין, הוא הופנה לקבלת תסקיר מעצר, כמתחייב מהוראות סעיף 10 ז' (ב) לחוק הנוער.

התקבלו תסקיר מעצר מיום 16/1/11 ותסקיר מעצר משלים מיום 1/2/11, בו ממליץ שירות המבחן לנוער לשחרר את הקטין להוסטל יסמין ביפו ולהעמידו בפיקוח מעצרים, למשך תקופה של 3 חודשים.

בישיבת יום 3/2/11 הביע ב"כ המבקשת התנגדות לשחרורו של הקטין לחלופה הנ"ל, זאת משני טעמים:

א.מסוכנותו הרבה של הקטין,

ב.משום שמדובר בחלופה לתקופת זמן מוגבלת של שלשה חודשים בלבד ולא עד תום ההליכים.

הסניגור, לעומתו, ביקש כי אאמץ את ההמלצה, בהיותה, לטענתו, "חלופה קלאסית, סבירה, טובה ביותר, שיש בה כדי לאזן בין האינטרסים והשיקולים המתנגשים".