מדינת ישראל נ' זיאדה ואח'

הכרעת דין

בהתאם להוראת סעיף 182 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982, אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירה המיוחסת להם בכתב האישום.

כתב האישום

נגד הנאשמים אב ובתו (להלן: "הנאשמים"), הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 382(א) בצירוף 379 לחוק העונשין, התשל"ז 1977 (להלן: "החוק").

נאשם 1 (להלן: "הנאשם") הוא אביה של נאשמת 2 (להלן: "הנאשמת") ואחיה החורג של ג.ז ילידת 1994 (להלן: "המתלוננת"). במועדים הרלוונטיים לכתב האישום שרר סכסוך בין הנאשם לאביה של המתלוננת.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 27.9.09 סמוך לשעה 12:00 הגיעו הנאשמים לבית הספר לבנות במחנה הפליטים שועפט (להלן: "בית הספר"), בו לומדת המתלוננת. הנאשמת ביקשה מהמתלוננת לצאת החוצה. מיד עם צאתה, תפס בה הנאשם בידה וריסס את פניה באמצעות גז מדמיע. במקביל, ריססה הנאשמת אף היא את המתלוננת בגז מדמיע. לאורך האירוע אחז הנאשם את המתלוננת בידיה ומשכן לאחור על מנת שלא תוכל להגן על עצמה ולא תוכל לשטוף את פניה. בשלב מסוים, שמעה הנאא זאיד (להלן: "הנאא"), מורה בבית הספר, את צעקות המתלוננת ויצאה מהכיתה בה לימדה אותה עת. כאשר הבחינה במעשי הנאשמים, מיהרה אליהם ובתגובה הרפו הנאשמים את אחיזתם במתלוננת והנאא אחזה בה. בשלב זה נפגעה גם הנאא מהגז שרוסס במקום. אז פנה הנאשם לנאשמת ואמר לה לרסס את הנאא, דבר אשר לא קרה, שכן הנאשמים עזבו את המקום. הנאא הזעיקה את אחיה של המתלוננת אשר פינה אותה לקבל טיפול רפואי.

כתוצאה מהאירוע סבלה המתלוננת מאודם בעיניים, גירוד ושיעול מחניק, והנאא סבלה מאודם חזק בעיניים ונזקקה לטיפול רפואי.

הנאשמים כפרו במיוחס להם בכתב האישום. לטענתם הם הגיעו לבית הספר על מנת לברר מי תקף את ביתו הקטנה של הנאשם, שהיא אף אחותה של הנאשמת (להלן: "רינאד"). מעבר לכך הכחישו הנאשמים מכל וכל כי תקפו את המתלוננת או את הנאא.

ראיות הצדדים

ראיות התביעה

מטעם התביעה העידו המתלוננת והנאא (להלן: "העדות"). כמו כן העידו ד"ר חזאם זגייר, הרופא אשר בדק את המתלוננת ואת הנאא לאחר האירוע (להלן: "ד"ר זגייר") ושלושה שוטרים אשר היו מעורבים בחקירת התיק; רס"מ עביד היימן אשר חקר את המתלוננת וערך השלמת חקירה בתיק (להלן: "החוקר היימן"), רס"מ שולי מזרחי אשר חקרה את הנאשם ואת הנאא (להלן: "החוקרת"), ורס"ב יצחק יכין אשר חקר את הנאשמת (להלן: "החוקר יכין").

עוד הוגשו המסמכים הבאים: שלושה מזכרים שכתב החוקר היימן ת/1-ת/3, מזכרים רפואיים שכתב ד"ר זגייר ת/4-ת/5, הודעת הנאשם ת/6, והודעת הנאשמת ת/7.

לבקשת ב"כ המאשימה התקבלו, בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), הודעות המתלוננת והנאא במשטרה, הודעת הנאא סומנה ת/8 והודעת המתלוננת סומנה ת/9.

עדות המתלוננת

בתחילת עדותה סיפרה המתלוננת מיוזמתה כי הרקע לאירוע הוא סכסוך משפחתי שהיה בין הנאשם לאביה אשר גרר בעיות בינה לבין הנאשמים, וציינה כי הנאשמים הגיעו לבית הספר לאחר שהיא הרביצה לרינאד. כך תיארה המתלוננת את הדברים: "אני הייתי בבית הספר. תחריר באה וקראה לי, אמרה לי בואי המנהלת רוצה אותך, אני יצאתי הלכתי לכיתה של אנאא בגלל שאני פחדתי הלכתי אליה להתייעץ מה אני צריכה לעשות. לאחר מכן תחריר היה לה גז ביד והיא ריססה על הפנים שלי. לאחר מכן אני שמתי את הידים שלי על הפנים שלי והתחלתי לצעוק, לאחר מכן אני לא יודעת מה קרה"(ר' עמ' 41 ש' 3-7).

המתלוננת לא זכרה כי היה עם הנאשמת אדם נוסף. לאחר שב"כ המאשימה הציגה בפניה את דבריה במשטרה, שם אמרה כי הנאשם נכח באירוע השיבה כי יכול להיות שהנאשם היה בחוץ. ולא זכרה כי אמרה שהנאשם אחז בה בזמן שהנאשמת ריססה אותה. (שם ש'28-29). המתלוננת זכרה כי הלכה להתלונן במשטרה סמוך לאחר האירוע ואישרה כי את מה שקרה באירוע סיפרה בהודעתה. עוד אישרה המתלוננת כי נחקרה בשפה הערבית והבינה את תוכן החקירה אולם הוסיפה כי השפה הערבית לא היתה שגורה בפיו של החוקר ולכן לא הבינה כל מה שאמר לה (ר' עמ' 42 ש' 6-7).

בפיה של המתלוננת לא היתה תשובה מדוע החוקר רשם מפיה כי הנאשם היה שותף לתקיפתה וציינה כי הנאשמת היא היחידה שתקפה אותה (שם ש' 22). המתלוננת נשאלה על היחסים השוררים בין המשפחות היום וציינה כי נערכה סולחה בין הצדדים לאחר שאביה נפטר ושללה כי נתבקשה לשנות גרסתה בשל כך. המתלוננת עמדה על כך שלא אמרה במשטרה כי הנאשם ריסס אותה בגז מדמיע והחזיק אותה (ר' עמ' 43 ש' 4-9). ולא היתה בפיה תשובה לכך שהנאא מסרה דברים דומים בהודעתה במשטרה.

בהודעתה ת/9 שנגבתה כשעה לאחר האירוע תארה המתלוננת את שארע כך: "אני לומדת בבית ספר לבנות במחנה פליטים שעפט בכיתה י' היום אחרי השיעור הרביעי, בערך בשעה 12:00 הגיעה הבת של אח שלי ששמה תחריר עמאר זיאדה ואמרה לי בואי החוצה רגע, שאלתי אותה מה את רוצה, יצאתי החוצה ואז אח שלי נמצא בחוץ הוא תפס אותי ביד וריסס אותי בגז מדמיע הפנים וגם הבת שלו היה לה גז מדמיע בפנים וריססו אותי והמשיך להחזיק אותי כדי שלא אשטוף את הפנים. אחרי זה הגיעו המורות והוא לקח את הבת שלו וברח" (ר' ת/9 ש' 2-6). כשנשאלה המתלוננת בחקירתה מדוע פגע בה הנאשם, ציינה כי בינו לבין אביה קיים סכסוך, אולם הוסיפה כי היא אינה צד בו וכי בינה לבין הנאשמת לא קיים כל סכסוך. המתלוננת ציינה כי הנאשם אמר לנאשמת לרסס את הנאא שהיתה במקום על מנת לעזור לה.

עדות הנאא

הנאא סיפרה כי המתלוננת הגיעה לכיתה בה לימדה, דפקה על הדלת וביקשה את עזרתה, שכן הנאשמת הגיעה לבית הספר וביקשה לשוחח עמה. הנאא הסבירה כי המתלוננת ביקשה ממנה להיות נוכחת במהלך השיחה. לדבריה, בזמן שהתנהלה השיחה ביניהן ריססה הנאשמת את המתלוננת בגז מדמיע.