מדינת ישראל נ' זיאדאת(עציר)

החלטה

המשיב עומד לדין בבית משפט זה בגין עבירה של נסיון להסעת שב"ח.

לפי הנטען בכתב האישום ביום 12.9.10 סמוך לשעה 11:00 נהג המשיב באוטובוס על כביש 5 מכיוון מזרח למערב והגיע למחסום מגן 5 התוחם את שטחי הגד"א משטחי מדינת ישראל, כשהוא מסיע ברכב 59 תושבי הרשות הפלסטינית אשר אין ברשותם אישורי שהייה כדין בישראל.

המדינה מבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים בעילת המסוכנות.

בדיון היום הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. הוא ביקש לשחרר את שולחו למעצר בית מלא בכפר סאלם בבית בתו וחתנו. המדובר בכפר המצוי בצומת מגידו ומרוחק על כן ממקום ביצוע העבירה.

המדינה מתנגדת נחרצות לשחרור, ולכל היותר מסכימה לקבלת תסקיר טרם יעשה כן.

שני הצדדים הגישו לי פסיקה לתמיכה בטענותיהם.

המדינה הגישה את ב"ש 4978/08 וכן ב"ש 2377/09 של בית משפט זה וכן את בש"פ 275/05 ובש"פ 1001/04 של בית המשפט העליון.

ההגנה הגישה את בש"פ 4930/04 של בית משפט העליון ואת ב"ש (י"ם) 6715/04 של בית המשפט המחוזי בי"ם.

אכן יש פסיקה לכן ולכאן. הכל מסכימים כי עבירת הסעת השב"ח, בוודאי כאשר נעשתה על רקע מסחרי כבענייננו ובוודאי נוכח כמות כה גדולה של מוסעים, מסכנת את בטחון הציבור.

אלא שבמקרה הנוכחי עומד לפני אדם נטול עבר פלילי, שכלי ההסעה שהיה ברשותו נתפס ע"י המשטרה וחלק מן המפקחים המוצעים שנחקרו היום בבית המשפט נראים מתאימים לשם פיקוח עליו.

איני סבור כי במקרה זה יש צורך בתסקיר. ברור כי ההעסקה היא על רקע כלכלי וכי החלופה המוצעת חייבת להתייחס לכך.

לא השתכנעתי מהפניית המדינה לכך שהמשיב נחקר לפני 12 שנה בנוגע לאותה עבירה.

אין בידי את מלוא הפרטים אודות אותה חקירה ומכל מקום המדובר בעניין ישן ולמשיב אין כל עבר פלילי.

סבור אני כי בנסיבות העניין מחויב בית המשפט לבחון חלופה למעצר שפגיעתה בחירותו של המשיב פחותה, וזאת גם כאשר עסקינן בעבירה שמסכנת את הציבור כפי העבירה הנוכחית.

אשוב ואומר כי העובדה שהאוטובוס נתפס משמעותית לצורך צמצום הסיכון העולה מן המשיב (ובעניין זה אני מפנה לב"ש (י"ם) 6715/04).

הפסיקה של בית משפט העליון שהציגה לי המדינה מתייחס לביצוע עבירות נוספות זולת ההסעה ולא ראיתי כיצד תוכל לסייע לי בקבלת החלטה נכונה.

סוף דבר:

הגעתי לכלל מסקנה, כי באמצעות חלופת מעצר רחוקה, הדוקה ובצמוד לתנאים כספיים מכבידים, ניתן יהא להפיג במידה מספקת את הסכנה הנשקפת לציבור משחרור המשיב ממעצר.

אשר על כן אני מורה לשחרר את המשיב ממעצר בתנאים הבאים: