מדינת ישראל נ' זחאיקה

הכרעת דין

לנאשם שבפניי מיוחסת עבירה של אי חגירת חגורת בטיחות, עבירה על תקנה 83(ב)(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר במיוחס לו והתיק נקבע בפניי לשמיעת הראיות.

מטעם המאשימה העיד השוטר בוריס יצחקי (להלן: "השוטר") אשר ערך את הדוח לנאשם. לטענתו, הנאשם נסע ברח' אל מסעודי בירושלים והוא הבחין בו, כאשר היה על המדרכה לאכוף עבירת חניה עם צוות פיקוח עירוני, נוסע ברכב כאשר הוא לא היה חגור בחגורת בטיחות. הוא סימן לנאשם לעצור, אולם הנאשם המשיך בנסיעה ונעצר עקב פקק תנועה שהיה בהמשך. השוטר ניגש לדלת ימין של הנוסע ברכב, פתח אותה ואז רכב הנאשם נעצר. עוד מציין השוטר כי הנאשם התנהג בצורה ברוטלית.

הנאשם העיד בפניי, כאשר לגרסתו, אשר נתמכה בעדותו של חברו אמגד סיאם, הוא היה חגור בחגורת בטיחות והראיה היא שהשוטר ניגש דווקא לדלת הנהג ועשה ניסיון למשוך אותו מהרכב החוצה אך הוא לא הצליח מאחר והיה חגור.

ניכר כי המחלוקת בתיק זה היא לא רק לעניין העובדה האם הנאשם היה חגור או לא היה חגור, כי אם לעובדה האם השוטר ניגש לצד ימין של הרכב או לצד שמאל.

כך או כך, לטעמי עדותו של השוטר כי הבחין בנאשם עוד בטרם חלף על פניו כשהוא לא היה חגור, מספיקה לעצם ההרשעה בתיק זה וזאת בהתעלם מהעובדה מאיזה כיוון הוא ניגש לרכב הנאשם.

התרשמתי כי עדותו של החבר הינה עדות מגוננת, שכן מדובר בחברו של הנאשם שמכיר אותו שנים ואשר עבד עם הנאשם יחד באותו עיסוק. בנוסף, עדותו של החבר לא יכולה לשפוך אור על העובדה המהותית, האם הנאשם היה חגור או לא, מאחר והוא מסר בעדותו לפניי כי היה עסוק בקבלת דוח חניה מפקחי העיריה שהיו במקום.

התמונות שהציג הנאשם, אשר צולמו בשטח בעת רישום הדוח, אינן יכולות לסייע לו מאחר ואין מדובר בתמונות שצולמו בזמן ביצוע העבירה אלא בתמונות שצולמו במועד מאוחר יותר.

עדותו של השוטר היתה עדות עקבית ולא ראיתי מקום לפקפק בה. מדובר בשוטר שנכח במקום לצורכי אכיפה ואין סיבה בעיניי שהוא יטפול בנאשם אשמת שווא.

הנאשם מסר כי הנוסע שהיה עימו ברכב הוא עורך דין במקצועו, אולם הוא לא בא לעדות בבימ"ש מאחר ויש לו משפט אחר.

אינני מקבל טיעון זה של הנאשם מאחר ואם אכן מדובר בעד מהותי מטעמו, היה עליו להזמינו ולדאוג להתייצבותו באופן פורמלי. אם אכן העד לא יכול היה להתייצב היה על הנאשם להגיש בקשה מתאימה לדחיית מועד הדיון או תיאום עדותו במועד אחר.

כלל הוא כי הבאת עד לעדות עשויה לתמוך בגרסתו של הצד שכנגד.

אשר על כן, אני קובע כי המאשימה הצליחה להוכיח מעל לכל ספק סביר את האשמה המיוחסת לנאשם של אי חגירת חגורת בטיחות.

ניתנה והודעה היום ו' ניסן תשע"ג, 17/03/2013 במעמד הנוכחים.

נאיל מהנא, שופט

גזר דין

הנאשם שלפני הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של אי חגירת חגורת בטיחות.

ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשם קנס כספי לשיקול דעת בימ"ש.

הנאשם ביקש שלא להחמיר בגובה הקנס.

לאחר ששקלתי ובהתחשב בעברו של הנאשם, לא ניתן להסתפק בקנס המקורי ואף לא בכפל קנס. מדובר בעבירה חוזרת ומן הראוי כי העונש שיוטל ירתיע את הנאשם מלבצע את העבירה שוב ושוב.