מדינת ישראל נ' זוהר

פסק דין

הנאשם זכאי מחמת הספק

כנגד הנאשם נרשמה ביום 12.1.11, הודעת קנס בגין נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, עבירה על תקנה 36(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 5.1.12, נשמעו הראיות בתיק.

מטעם המאשימה, העידו המתנדב אלעד בירנצויג עורך הדו"ח והוגש הדו"ח שסומן ת/1, כמו כן העידה השוטרת אילנה בן יוסף, שלא ערכה כל מסמך.

על פי גרסת המאשימה, ביום 12.1.11, בסמוך לשעה 11:30, נהג הנאשם באופנוע בתל אביב, ברחוב המלך ג'ורג', לכיוון רחוב אלנבי ובהגיעו מול בית מספר 6, נצפה על ידי עד תביעה מס' 1 כאשר הוא חוצה קו הפרדה רצוף, שאין בצידו קו קטעים ונוסע בנתיב הנגדי.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" איך אתה יכול לראות ממרחק של 200 מטר".

העדה השניה לא זכרה דבר לגבי האירוע, שכן, כאמור, לא ערכה כל תרשומת באשר לנסיבות המקרה. עם זאת, במהלך חקירתה הנגדית אמרה כי :" אני מתארת לעצמי שאם הייתי רואה, הייתי עורכת מסמכך כלשהו" – ראה עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 28-29.

הנאשם העיד להגנתו ועל פי גרסתו נהג במקום האמור, אך יצא לעקיפה במקום מותר, בו היה קו קטעים וחזר לנתיב נסיעתו לפני שהקו הפך לקו רצוף. לטענתו, העד היה רחוק מאוד ממנו ולא יכול היה להבחין במדויק בסימון במקום. לחילופין, טען הנאשם כי אם היה העד מבחין בו ממרחק של כ- 6 מטרים, כפי שהעיד, הרי שלא ברור כיצד לא נותר מגע בין כלי הרכב, שכן מדובר במרחק קצר ביותר.

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

העובדה שהעדה הנוספת לא ערכה כל תרשומת באשר לנסיבות המקרה והמסקנה הנובעת מכך, כי לא הבחינה בעבירה, אינה סבירה אם אכן הבחין העד בביצוע העבירה ממרחק של כ- 6 מטרים, כפי שהעיד בבית המשפט.

אם ממרחק כזה לא הבחינה העדה בעבירה, כיצד הבחין בה העד?

ולחילופין, אם הבחינה העדה בביצוע העבירה, מדוע לא ערכה כל תרשומת בעניין?

לא הובהר במהלך הדיון מי מהעדים נהג בניידת המשטרתית ומי מהם היה הנוסע ומכאן, שלא ניתן לדעת מעייניו של מי מהעדים היו נתונים לנהיגה ומעייניו של מי נתונים לנעשה סביב.

הנאשם עמד על גרסתו ועדותו בבית המשפט עשתה עלי רושם אמין.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

ניתן היום, י' טבת תשע"ב, 05 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

מורה על ביטול המועד שנקבע למתן הכרעת דין.

הנאשם אינו צריך להתייצב בבית המשפט.