מדינת ישראל נ' זוהר

החלטה

1.זו החלטה בבקשת המבקשת להורות על זיכויה של הנאשמת בהתאם לסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי – (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982, בהעדר הוכחה לכאורה.

2.כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה גרימת תאונת דרכים, כאשר בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 28.11.10 בשעה 13:30 נהגה את רכבה בדימונה ברחוב אברהם עופר. בהתקרבה לצומת כאשר בכיוון נסיעתה מוצב בימין הדרך תמרור ב' 37, עצור ותן זכות קדימה, נהגה את רכבה ברשלנות ולא צייתה לתמרור האמור, נכנסה לצומת וחסמה דרכו של הרכב המעורב. כתוצאה מכך התנגשו שני כלי הרכב ונזוקו. כמו כן נחבלו בגופם הנאשמת הנהג המעורב ונוסעת ברכבו.

הנהג המעורב – שבדשוק יבגני, נהג באותה עת במונית ובה שני נוסעים, טויזר רפאל וטויזר סילביה.

3.הנאשמת כפרה בעובדות המיוחסות לה והתיק נקבע לשמיעת הראיות.

4.הנאשמת בחקירתה טענה כי בהגיעה לצומת עצרה עצירה מוחלטת בשל תמרור "עצור" אשר הוצב לשמאלה (למעשה התמרור הוצב בצד ימין והמבקשת אישרה את העובדה כאמור). לטענת המבקשת משמאלה חנה רכב מסחרי מסוג GMC, אשר חסם את שדה הראיה שלה, ולפיכך החלה בכניסה איטית לתוך הצומת הביטה לצדדים, ומשלא הבחינה בכלי רכב מתקרב, הסתכלה שוב שמאלה ותוך כדי נסיעה פגע בה הרכב המעורב אשר הגיע מצד שמאל, לטענתה במהירות "מטורפת".

5.מטעם המשיבה העידו בוחן התנועה רס"מ איציק סבח, הנהג המעורב והנוסעים ברכב המעורב רפאל טויזר וסילביה טויזר.

כמו כן הוגשו כראיות מטעם המשיבה דו"ח בוחן התנועה, הודעת הנאשמת כפי שניתנה במשטרה לוח צילומים של מקום האירוע וכלי הרכב, וכן תרשים מקום האירוע כפי שנערך על ידי בוחן תנועה.

6.בתום שמיעת עדויות המשיבה ביקשה המבקשת להגיש בקשה לזכות את הנאשמת מכח סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי.

בהתאם לאמור בבקשה טוען ב"כ המבקשת, כי שני העדים לתאונה רפאל טויזר וסילביה טויזר מעידים כל אחד מהם על מקום שונה בו התרחשה התאונה. בנוסף לכך העד העיקרי – הנהג המעורב, העיד בחקירתו כי היו לו מספר תאונות דרכים, ועמד על כך כי התאונה שעליה נחקר ועליה מסר פרטים היתה ביום 29.10.10, בעוד שלמעשה האירוע נשוא כתב אישום זה התרחש ביום 28.10.10.

עוד ציין ב"כ המבקשת כי לא נעשה כל נסיון בחקירתו החוזרת לעמת את הנהג המעורב עם ממצאי הבוחן בחומר החקירה, ובנסיבות אלה לאור העדות האמורה, הרי שאין כל בסיס לחוות דעתו של בוחן התנועה.

7.על כן, טוען ב"כ המבקשת כי למעשה אין כל גרסה אחת אשר עומדת מול גרסתה של המבקשת ולפיכך יש לקבל את גרסת המבקשת ולפיה הגיעה לצומת ששדה הראיה בו חסום, נעצרה בצומת מכח תמרור "עצור", החלה בגלישה קדימה תוך כדי מבט לצדדים, ולשיטתה נהג המונית הגיע במהירות "מטורפת" וכתוצאה מכך נגרמה התאונה.

8.המשיבה בתגובתה לבקשה למעשה לא השיבה כלל לטענות המבקשת. תגובת המשיבה כוללת טענות משפטיות בלבד, באשר להלכה הנוהגת לעניין בקשה בהתאם לסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי, ואין בתגובה התייחסות עניינית ולו לטענה אחת שהעלתה המבקשת בבקשתה.

אני סבורה כי דין בקשת המבקשת להתקבל מהנימוקים שיפורטו להלן.

9.עיון בראיות המשיבה מעלה כי למעשה זו לא הציגה גרסה אחת חד משמעית וברורה באשר לאופן התרחשות התאונה, וזאת מעבר לסתירות המהותיות בגרסאות העדים מטעם המשיבהה. בנוסף לכך, בעדותו, הנהג המעורב העיד למעשה כי בחקירתו במשטרה מסר גרסה באשר לתאונה שהתרחשה במועד אחר, מהמועד בו התרחשה התאונה נשוא כתב האישום.

מעדותו של בוחן התנועה רס"מ איציק סבח עולה, כי למעשה הגיע לזירת התאונה על מנת לבחון אותה כשעה לאחר קבלת הדיווח ואישר כי למעשה אילו היה מגיע סמוך למועד התאונה הרי שיתכן כי מצב כלי הרכב החונים בצידי התמרור בכיוון נסיעתה של המבקשת, היה שונה.

בוחן התנועה אף אישר כי אילו חנו כלי רכב כאמור, הרי שעובדה זו היתה משליכה על שדה הראיה אם כי לא שוללת אותו לגמרי.

10.בוחן התנועה אישר כי לא ביצע ניסוי על מנת לבדוק את טענתה של המבקשת בכל הנוגע לחסימת שדה הראיה, על אף שגם עד התביעה רפאל טויזר אישר כי בשני הצדדים חנו כלי רכב.

בוחן התנועה אף אישר בעדותו בעמוד 5 לפרוטוקול בשורה 1, את הסתירות בין עדויות הנהג המעורב ושני העדים הנוספים, וכי היה מודע להן בטרם ערך את חוות דעתו. (עמוד 5 לפרוטוקול, שורה 1).

בוחן התנועה אישר כי היה על המבקשת, מששדה הראיה שלה חסום, להחל בנסיעה איטית, גלישה לתוך הצומת עד לפתיחת שדה הראיה. (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 11).