מדינת ישראל נ' זוהיר(עציר) ואח'

גזר דין

הנאשם הורשע על-פי הודאתו בגין 2 עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, בעבירה של זיוף בכוונה לקבל דבר לפי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; בעבירה של התחזות כאדם אחר לפי סעיף 441 לחוק העונשין; ובעבירה של הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על-פי עובדות כתב האישום, בתאריך 05/09/07 נמצא הנאשם בכביש 5 סמוך לכפר קאסם, כאשר אין בידו אישורי שהייה או עבודה כדין בישראל.

בתאריך 31/01/10, נמצא הנאשם בגן האירועים "גן הפסגה" בצומת ירקונים בפתח תקווה, כאשר אין בידו אישורי שהייה או עבודה כדין בישראל.

בנסיבות אלו, כשהתבקש הנאשם להזדהות בפני השוטרים, הזדהה כאחר באופן שהציג לשוטרים תעודת זהות מזוייפת, בה מופיעה תמונתו לצד פרטי תושב ישראל בשם בלאל עאסי.

לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם שהינו אב ל- 5 ילדים, נכנס לישראל לצרכי פרנסה בלבד, עקב המצב הכלכלי הקשה השורר בשטחי הרשות, המצוקה הקשה אליה נקלעה משפחתו והצורך שהתעורר לצאת ולפרנס משפחה מרובת ילדים בת 7 נפשות.

ב"כ הנאשם מפנה לעובדה כי גם העבירות שנלוו לכניסתו ארצה הינן עבירות אשר נועדו אך ורק להכשיר את שהייתו בארץ לצורך מציאת עבודה בה, ואין המדובר בעבירות פליליות שנלוותה להן מטרה לפגוע ברכוש הציבור, בשלומו או בבטחונו.

לדבריה, כל כולה של הכניסה לתחומי מדינת ישראל הינה בעטיה של מצוקה קשה אליה נקלע, וחוסר יכולת להתפרנס בכבוד ולחיות חיים נורמלים במקום ממנו הוא בא.

ב"כ הנאשם ביקשה לזקוף לזכות הנאשם את הודייתו המיידית וחסכון בזמן שיפוטי יקר.

ב"כ המאשימה עותר להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית, לצד מאסר על תנאי צופה פני עתיד וקנס כספי. שכן מדובר במי שנכנס מס' פעמים ארצה שלא כדין, ונדמה כי לא הפנים את האיסור שבכניסה לתחומי מדינת ישראל, ללא אישורים, ואם לא די בכך אף זייף תעודת זהות ישראלית על מנת שתקל עליו השהייה בתחומי המדינה, וכאשר נתפס על-ידי השוטרים לא היסס לעשות בה שימוש.

בתי המשפט הביעו לא אחת את צערם על המצב הקשה השורר בשטחי הרשות, אך שבו והבהירו כי אין בכך כדי להוות עילה והצדקה לעבור על חוקי המדינה ולפגוע בריבונותה.

בתיק רע"פ 3173/09, היתווה בית המשפט העליון את רף הענישה בנוגע לעבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל, כאשר בית המשפט קובע כי בהנחה שמדובר בשהייה שניה בישראל, העונש הראוי הוא עונש מאסר בפועל, למעט במקרים שנסיבותיהם האישיות חריגות, כגון חולי אקוטי במשפחה הנאשם.

אשר לכניסה שנייה לתחומי מדינת ישראל שלא כדין, העונש הראוי הוא עונש מאסר בפועל לשם הרתעה, ואורכו צריך להגזר מנסיבות המקרה והנאשם, כך שיחוש שהדבר אינו כדאי, ועם זאת יובאו בחשבון נסיבות המצוקה.

עוד קבע בית המשפט העליון בפסק דינו בפרשת פראג'ין כי:

"ברי כי עבירות נלוות יאריכו את תקופת המאסר בהתאם לחומרתן, ולמשל במקרה של זיוף או התחזות אין כל מניעה מתחילה מהטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח של חודשים ממושכים וכן מאסר על תנאי וקנס... כללם של דברים לגבי שוהים בלתי חוקיים: יפה לענייננו גישה הדרגתית, תוך מתן סיכוי ל"הפקת לקחים" מן הקל אל הכבד ואל הכבד ממנו לפי הנסיבות".

בשוקלי את נסיבות המקרה, את העבירות המיוחסות לנאשם וחומרתן מחד, ומנגד את העובדה כי הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר, את העובדה שאין לחובתו עבר פלילי מכביד, את וסיבות ביצוע העבירה, וכי נכנס לתחומי מדינת ישראל, וביצע גם העבירות הנלוות אך ורק כדי לפרנס את משפחתו ומסיבות של מצוקה כלכלית, וכאשר לא נראה כי מעשיו שיקפו סיכון אמיתי לבטחון המדינה, ולאחר ששמעתי ושקלתי טיעוני ב"כ הצדדים, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

א.עונש מאסר בפועל למשך 61 יום מיום מעצרו (31/01/10).

ב.מאסר על תנאי למשך 4 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור את העבירות בהן הורשע, במשך שנתיים מיום שחרורו.

ג.התחייבות כספית על סך 3,500 ₪ שלא יעבור את העבירות בהן הורשע, בתוך שנתיים מיום שחרורו.

אי חתימה על ההתחייבות תגרור מאסר בן 5 ימים.