מדינת ישראל נ' זגל

גזר דין

ביום 16.9.13 הורשע הנאשם על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו בתיק זה, בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(3), בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, ובעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק האמור.

ואלה המעשים: ביום 18.7.13 בסמוך לשעה 24:00, החלה התקהלות אסורה של עשרות אנשים לשם הפרות סדר, ברחוב סולטאן סולימן בחלק שבין שער הפרחים לשער שכם בירושלים. במהלך ההתפרעות יידו המתפרעים אבנים רבות לעבר תחנת המשטרה "שלם" הנמצאת בסמוך לשער הפרחים וכן לעבר כוחות משטרה שנכחו באזור ההתפרעות לצורך שמירת הסדר הציבורי, באופן שהפר את השלום ושהיה בו לסכן את השוטרים. בהמשך, בשעה 24:30 או בסמוך לה, נסעו 4 ניידות משטרה עם אורות כחולים מהבהבים מכיוון שער שכם לכיוון תחנת המשטרה "שלם" על מנת לסייע לכוחות הביטחון במקום. הנאשם אשר עבר ברחוב סולטאן סולימאן, הצטרף להתפרעות ויחד עם מתפרעים נוספים יידה בצוותא חדא אבנים רבות לעבר ניידות המשטרה אשר נסעו במהירות העולה על 40 קמ"ש בכוונה לפגוע בהן. כתוצאה מיידוי האבנים, נגרמו לניידות המשטרה נזקים כבדים לפח הרכב.

הנאשם הינו יליד 29.4.95, מתגורר בעיר העתיקה בירושלים, ובמועד ביצוע העבירה היה כבן 18 ו-3 חודשים. מתסקיר שירות המבחן מיום 17.10.13 עולה, כי הנאשם הוא הבן השני מבין תשעה ילדים, וכי טרם מעצרו היה הנאשם תלמיד במכללה שם למד להשלמת זכאותו לתעודת בגרות. עוד עולה מהתסקיר, כי לאור תפקודו הלקוי של אביו במערכת המשפחתית, עוצבה אישיותו של הנאשם כילד הורי אשר מסייע בפרנסת המשפחה. מהתסקיר עולה עוד, כי התרשמות שירות המבחן במסגרת תסקיר המעצר הייתה שקיים סיכוי נמוך לביצוע התנהגות פוגענית מצידו של הנאשם ועל כן ההמלצה הייתה לשחררו לחלופת מעצר. יוער, כי בסופו של יום חלופה מתאימה לא נמצאה והנאשם מצוי כיום במעצר עד תום ההליכים. בהתייחס לעבירות מושא כתב האישום מצוין בתסקיר, כי הנאשם מודה בביצוען וטוען כי הוא נמשך אחרי נערים אחרים שזרקו אבנים על ניידות המשטרה. עם זאת, התרשמות שירות המבחן היא, כי הנאשם מתייחס לעניין באופן שטחי ומצומצם והוא שלל נזקקות טיפולית בתחום האלימות. עוד מצוין בתסקיר, כי הנאשם נמנע מלהרחיב את התייחסותו למישורים שונים שנבחנו עימו, ובהם עמדותיו כלפי שוטרים כאנשי חוק ומניעים אידיאולוגיים לביצוע העבירות. בנסיבות אלה, נמנע שירות המבחן מלתת המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם.

ב"כ המאשימה סבורה, כי מתחם הענישה ההולם במקרה זה הוא בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל, והיא מבקשת כי עונשו של הנאשם יהיה ברף הבינוני נמוך של מתחם זה. בהקשר זה מתייחסת ב"כ המאשימה לערכים המוגנים שנפגעו, חיי אדם ושלטון החוק. כשיקולים לחומרא מציינת ב"כ המאשימה את העובדה שהנאשם פעל עם רבים אחרים, ואת העובדה כי מדובר היה במעשה ספונטאני שנעשה ללא תכנון מוקדם. לעמדת המאשימה, יש בעובדה שהנאשם ראה מהצד את ההתפרעות ולא היסס להצטרף אליה מימד של חומרה. כשיקולים לקולא מציינת ב"כ המאשימה את גילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוע העבירה, עברו הנקי, והודאתו בביצוע העבירות. עם זאת נטען, כי מהתסקיר עולה שהנאשם אינו לוקח באופן מלא וברור אחריות על מעשיו. ב"כ המאשימה הגישה פסיקה בתמיכה לעמדתה.

מנגד סבור ב"כ הנאשם כי מתחם הענישה הראוי במקרה זה נע בין עבודות שירות לבין מאסר בפועל לתקופה של עד שנה. ב"כ הנאשם מדגיש את גילו הצעיר של הנאשם, את עברו הנקי, ואת שיתוף הפעולה שלו עם רשויות החוק מראשית הדרך. ב"כ הנאשם טוען, כי הגם ששירות המבחן המליץ על שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר, הוא בחר להישאר במעצר, וזאת על מנת לרצות את עונשו ולשוב לחברה. ב"כ הנאשם מתייחס גם לנסיבותיו האישיות של הנאשם ומציין את העובדה שלפני מעצרו עבד הנאשם וסייע בפרנסת המשפחה. נטען, כי מעצרו של הנאשם פגע בלימודיו. ב"כ הנאשם טוען עוד, כי העבירות שבענייננו לא נעשו על רקע אידיאולוגי, וכי מבחינתו של הנאשם מדובר היה במעשה ילדותי, כהגדרתו. עוד טוען ב"כ הנאשם, כי מוקד העבירה היה השוטרים ולא סיכון הנהיגה ברכב המשטרה, וכי יש בכך כדי להפחית מחומרת המעשים. ב"כ הנאשם הפנה אף הוא לפסיקה התומכת בעמדתו. לסיכום טוען ב"כ הנאשם, כי בנסיבות העניין העונש ההולם הוא 4 חודשי מאסר בפועל.

הנאשם אמר בישיבת הטיעונים לעונש, כי הוא מצטער על מעשיו וכי לא ישוב עליהם.

אין צורך להכביר מילים על חומרת המעשים שביצע הנאשם. ברי לכל, כי יידוי אבנים מאסיבי על כלי רכב ועל ניידות משטרה, עלול לגרום לפגיעה קשה בנפש וברכוש. חומרה יתירה יש בכך שמעשים אלה אינם נדירים וקיים צורך ממשי בהרתעה. צודקת המאשימה שיש בכך גם פגיעה קשה בשלטון החוק וביכולתם של אנשי החוק למלא את תפקידם בבטחה. אציין עוד, כי מתסקיר שירות המבחן עולה, כי קיים ספק באשר למידת הפנמתו של הנאשם את חומרת המעשים שביצע. מנגד, ישנם גם שיקולים לקולא בעניינו של הנאשם: גילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוע העבירה; עברו הנקי; שיתוף הפעולה שלו עם גורמי החוק והודאתו בעבירות שיוחסו לו; ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות שתוארו לעיל.

אכן, העבירה המרכזית שבה הואשם הנאשם במסגרת כתב האישום המתוקן הינה "סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה", לפי סעיף 332(3) לחוק. מדובר בעבירה שהעונש המקסימלי הקבוע בצידה הוא 20 שנות מאסר. ואולם דומה, כי בנסיבות המקרה שלפנינו מטרת המעשים שעשה הנאשם לא היתה פגיעה בנתיב תחבורה ובמשתמשים בו, ככאלה, אלא פגיעה בשוטרים כחלק מהתפרעות כללית אשר כוונה כלפי תחנת המשטרה וכלפי כוחות המשטרה שהיו במקום. זאת בשונה למשל ממקרה של השלכת אבנים לעבר כביש שבו חולפות מכוניות, במטרה לפגוע בנוסעים תמימים, במכוניותיהם, וביכולתו של הציבור הרחב לעשות שימוש חופשי בדרכים. במצב דברים זה אני סבור, כי בבוא בית המשפט לגזור את עונשו של הנאשם עליו לראות את מרכז הכובד של מעשיו בהתנהגותו האלימה של הנאשם נגד השוטרים, ולא בסיכון התחבורתי.

העונשים שהציגו הצדדים בפסיקה אליה הפנו, נעים בין 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לבין 4 שנות מאסר ממש. אני סבור כי מתחם הענישה הראוי במקרה שלפנינו נע בין 6 חודשי מאסר בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר של ממש. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון את השיקולים לחומרא ולקולא, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

6 חודשי מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו - 11.8.13.

6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים כל עבירה כנגד שוטרים וכן עבירה של סיכון חיי אנשים בנתיב תחבורה.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ' חשון תשע"ד, 24 אוקטובר 2013, במעמד הנוכחים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: