מדינת ישראל נ' זגל

החלטה

פוסק למר יניב שני שכר בטלה בסך 100 ₪ והוצאות בסך של 70 ₪. בסך הכל 170 ₪.

ניתנה והודעה היום ה' שבט תשע"ב, 29/01/2012 במעמד הנוכחים.

מרדכי כדורי, שופט

הכרעת דין

כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם מייחס לו עבירה של עקיפת רכב אחר, תוך חציית קו הפרדה רצוף.

הנאשם כפר בכל רכבי כתב האישום. לטענתו במועד ההקראה לא נהג ברכב במועד ובמקום המפורטים בכתב האישום.

מטעם המאשימה העיד מר יניב שני (להלן: "שני").

על פי עדותו של שני, הוא הבחין ברכב עוקף רכב אחר תוך חצייה של קו הפרדה רצוף. שנית הבחין בביצוע עקיפה באמצעות המראה ברכב בו נסע שני, והבחין בפרטי הרכב שביצע את העקיפה בסמוך לאחר מכן, בעת ששני כלי הרכב עמדו לפני מזלג דרכים.

בעדותו שב הנאשם על גירסתו לפיה לא נהג ברכב במועד האירוע. לגירסתו, הוא היה בעבודה עד לשעה 16:00, ולכן אין זה יתכן, כי ביצע את העבירה בשעה 16:00, כפי שטען שני.

מעסיקו של הנאשם, מר עופר שרון (להלן: "שרון"), תמך בעדותו בגירסת הנאשם כי הנאשם שהה בעבודה עד לשעה 16:00.

בחינה של הראיות שבאו בפני מלמדת כי יש לקבל את גירסת המאשימה ולדחות את גירסת ההגנה. אבהיר.

אין מחלוקת כי הפרטים שנמסרו על ידי שרון בכל הנוגע לרכב שביצע את העקיפה תואמים לרכבו של הנאשם, בכל הרכיבים הרלוונטיים.

כך, מספר הרישוי של הרכב, סוג הרכב, דגם הרכב וצבעו, תואמים לחלוטין את פרטי הרכב שבבעלות הנאשם.

באמור יש כדי לחזק בצורה ממשית את גירסתו של שני.

בנוסף, בהתאמה המוחלטת הנ"ל יש אף לרפא את מחדלה של המאשימה מלהעיד את אחיו של שני אשר פרטי הרכב נרשמו על ידו במועד האירוע.

זאת ועוד, שני מתנדב במשטרת ישראל בתחום התנועה, והוא בעל ניסיון, גם אם לא ארוך, בתחום אכיפת דיני התעבורה.

בנוסף, לא הוצגה טענה או ראיה כלשהי להיכרות בין הנאשם לבין שני או סיבה כלשהי לכך, ששני יבחר לטפול על הנאשם עבירה שלא בוצעה על ידו.

לאור כל האמור לא מצאתי לפקפק בעדותו של שני, וגירסתו מקובלת עלי במלואה.

די בכך, כדי להטיל על הנאשם את האחריות לעבירה שבוצעה במועד האירוע, וזאת על פי הוראת סעיף 22ב לפקודת התעבורה לפיה כאשר הוצאה עבירה ברכב יש לראות את מי שמחזיק ברכב כמי שביצע את העבירה, אלא אם כן הוכיח מי החזיק בו באותה שעה.

מאחר ועדותו של שני מקובלת עלי, עובר הנטל אל הנאשם להוכיח מי החזיק ברכב במועד האירוע, ואין די בגירסתו כי בזמן ביצוע העבירה היה בעבודה ולא במקום האירוע. הנאשם לא הרים נטל זה (השוו: ע"פ (י-ם) 2147/10 דוויק נ' מדינת ישראל).