מדינת ישראל נ' זבידי

החלטה

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין שני דוחות מיום 10.9.12.

המבקש טען כי לא קיבל את הדוחות ולא ידע עליהם עד לאחרונה ולגופו של עניין טען כי במועד הרלוונטי נהגה ברכב אחותו, הגב' נבון זבידאת ולא הוא.

המשיבה התנגדה לבקשה וכן הוגשו לתיק מסמכים מטעם מרכז הגבייה ומשרד הרישוי. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שבתיק, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

ראשית, באשר לטענת המבקש כי העובדה שמדובר בשני דוחות מאותו תאריך מצביעה על טעות ותקלה. הרי שדין טענה זו להידחות. המשיבה הסבירה כי מדובר בדוחות מצלמה כאשר רכבו של המבקש צולם בידי שתי מצלמות שונות במועדים שונים באותו תאריך, ואין כל סיבה לקבוע כי מדובר בתקלה.

לגופו של עניין מתברר כי טענת המבקש שידע על הדוחות רק ערב הגשת הבקשה דנן אינה נכונה. מהודעת מרכז הגבייה עולה כי ביום 27.6.13 פנה המבקש למרכז הגבייה בבקשה להסדר בגין שלושה דוחות, שני הדוחות דנן ודוח אחד נוסף. מכאן כי המבקש ידע על הדוחות כשבעה או שמונה חודשים בטרם הגיש בקשתו בפניי, ודי בשיהוי זה כדי להצדיק דחיית הבקשה.

יתרה מכך, מתברר הגשת הבקשה נפסל רשיונו של המבקש בידי משרד הרישוי לפי שיטת הניקוד. כפי שכבר נקבע לא אחת, בקשות הבאות לאחר פסילת רשיון בידי משרד הרישוי מצרכיות בדיקה ובחינה מדוקדקות, שכן פעמים רבות מתברר שכל מטרת הבקשה היא להסיר את רוע הגזרה ותו לאו. כפי שאמר בית המשפט המחוזי:

התופעה של הסבת דוחות תעבורה, הינה תופעה שכיחה למדי והיא נעשית לרוב על ידי אזרחים המקבלים דיווח מרשות הרישוי אודות צבירת נקודות בגין עבירות תעבורה שעברו ובהתאם הודעה בדבר אמצעי תיקון – כגון הודעות על פסילת רישיון נהיגה או חובת ביצוע קורסים בנהיגה נכונה. או אז מתעורר האזרח ומבקש לגרוע מרשימת העבירות הרשומות לחובתו, עבירות מספר כדי להפחית את סכום הנקודות, כדי להסיר את רוע הגזירה של אמצעי התיקון. בבקשה מסוג בקשה זו מוטל הנטל על כתפי המבקש להוכיח כי לא הוא זה אשר עשה שימוש בכלי הרכב בעת ביצוע העבירה. תצהירים סתמיים וריקים מתוכן, אשר אין בהם כדי להסביר ולהבהיר מדוע יש לראות באדם האחר כאחראי, לא יתקבלו.

עפ (ב"ש) 5242/08 אבו קטן באסם נ' מדינת ישראל.

עיון בתצהירים שצורפו מגלה כי אכן מדובר בתצהירים "סתמיים וריקים" כהגדרת בית המשפט. אין בתצהיר שבא כשנה לאחר האירוע כדי להסביר כיצד יודעים המצהירים את זהות הנהג דווקא במועד הרלוונטי לעבירות אלה, וכידצ הגיע רכבו של המבקש לשימושה של אחותו דווקא באותו יום.

יתרה מכך, מתברר כי בתקופה של 30 ימים לפני המועד הרלוונטי נרשמו לחובת המבקש לא פחות משלושה דוחות אחרים בגין מהירות שמעל למותר(!). בגין דוחות אלה השלים המבקש קורסי הדרכה של משרד הרישוי ולא העלה טענה כלשהי כי לא הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי. אין בפי המצהירים כל הסבר כיצד הם יודעים לומר בחודש ספטמבר 2013 כי אחותו של המבקש היא שנהגה ברכב ביום 10.9.12, אך לא ביום 6.9.12, 4.9.12 או 11.8.12...

לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, ד' ניסן תשע"ד, 04 אפריל 2014.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: