מדינת ישראל נ' זבון(עציר) ואח'

גזר דין

1. נאשם 1 הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, ב- 2 עבירות שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), בעבירה של סיוע לשוד לפי סעיף 402(א) + 31 לחוק, וב- 3 עבירות של כניסה לישראל שלא כדין לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952.

נאשם 2 הורשע בשוד, לפי סעיף 402(א) לחוק, ובכניסה לישראל שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל.

על פי עובדות האישום הראשון שבכתב האישום המתוקן, הקשור לנאשם 1 בלבד, ביום 18.6.2012 בסביבות השעה 19:30, ברחוב המרגלית 302 בשכונת גילה בירושלים, בדקה א' את תיבת הדואר של הבניין. נאשם 1 התגנב למקום, נעמד מולה, אמר לה דבר מה בערבית, תלש מצווארה שרשרת זהב 18 קראט משובצת יהלום, וברח ביחד עם אחר. כתוצאה ממעשיו נקרעה חולצתה של א' והיא מפחדת לשהות על יד ביתה. באותה עת שהה הנאשם בישראל שלא כדין.

על פי עובדות האישום השני, ביום 19.6.2012 בסביבות השעה 02:30, צעדה ע', ילידת 1945, לבדה ברחוב המחנכת בשכונת גילה. ע' ענדה שרשרת זהב ותליון בשווי של כ- 15,000 ₪ שהינה ירושה מאימה. נאשם 1 ואחר התקרבו אל המתלוננת ונעמדו מולה. נאשם 1 תלש את השרשרת מצווארה של המתלוננת והשניים ברחו מהמקום. המתלוננת צרחה על השניים וניסתה לרוץ אחריהם. באותה עת שהה הנאשם בישראל שלא כדין.

לגבי האישום השלישי, הנוגע לשני הנאשמים – ביום 20.6.2012 נכנסו הנאשמים אל שטח ישראל. בסביבות השעה 19:30 הלכו ברחוב המרגלית בשכונת גילה בירושלים. השוטרת אילנה שזו, ילידת 1955, יצאה מרכב משטרתי סמוי וצעדה בכיוון הליכתם של הנאשמים. הנאשמים חלפו על פניה וזו המשיכה ללכת בכיוון הליכתם. אילנה התיישבה בתחנת אוטובוס, הנאשמים המשיכו להתקדם בהליכתם ולאחר מכן הסתובבו על עקבותיהם והגיעו אל התחנה, שם שוחחו עם אילנה במשך כחצי שעה. לאחר מכן התקרבה למקום אישה עם ילדיה, אילנה השאירה את ארנקה על הספסל בתחנה ונעמדה במרחק מה מהתחנה. האישה צעקה לה כי היא שכחה את ארנקה ואילנה אמרה לה שזה בסדר והיא בקשר עין עם הארנק. האישה וילדיה עלו לאוטובוס ונסעו מהמקום. לאחר מכן ניגשו הנאשמים אל אילנה, תוך כדי שהיא מתבוננת בשעון, נאשם 2 תלש מצווארה את השרשרת שענדה, נאשם 1 חטף את הארנק שלה ויחד החלו להימלט מהמקום. אילנה צעקה לבלשים שהיו בקרבת מקום "שוד", החל מרדף במהלכו זרק נאשם 2 את השרשת לואדי. הבלשים עצרו את הנאשמים. כתוצאה ממעשיהם נגרמו לאילנה כאבים בצווארה.

2. שירות המבחן הגיש תסקירים לגבי הנאשמים.

לגבי נאשם 1 צויין כי הוא בן 21 שנה, רווק, עצור מזה כשנה. טרם מעצרו התגורר בבית הוריו בבית לחם ולדבריו עבד עם דודו בתור מסגר.

בתסקיר התייחסות למשפחתו של הנאשם ולקורות חייו.

לגבי העבירה צויין כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו, למעט האישום השלישי, לגביו טען כי נגרר אחר חברו נאשם 2. כן מסר כי נכנס לישראל כדי לטייל ולא כדי לעבוד או לבצע עבירות. מסר גם כי היה במצוקה כלכלית. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם מפחית מחומרת מעשיו.

לאור חומרת העבירות והעובדה שהנאשם אינו תושב ישראל, לא באה קצינת המבחן בהמלצה במסגרת שירות המבחן, וציינה כי מאסר בפועל יהווה עונש מתאים במקרה זה.

לגבי נאשם 2 צויין כי הוא בן 22 וחצי, רווק, עצור מזה כשנה. טרם מעצרו התגורר בבית אמו בבית לחם ועבד בעבודות מזדמנות.

בתסקיר התייחסות למשפחתו של הנאשם ולקורות חייו.

לגבי העבירה הנאשם לקח אחריות על ביצוע העבירה והביע צער על מעשיו. הנאשם מבין כי גרם למתלוננת נזק נפשי ומסר כי הוא מבקש שתסלח לו. לדבריו, אחיו כועסים עליו בעקבות ביצוע העבירה וניתקו עמו קשר. הנאשם ציין כי נכנס לישראל מספר פעמים ובכל פעם שוחרר ללא כל סנקציה, כך שלא חשש להיכנס שוב לישראל. כן מסר כי מלכתחילה התכוונו לטייל בישראל ולא לבצע את העבירה. גם לגבי נאשם 2 ציינה קצינת המבחן כי עונש מאסר בפועל יהווה עונש מתאים.

3. במסגרת הראיות לעונש העיד אביו של נאשם 1 על המצב הכלכלי בבית, הוא עצמו חולה ולא עובד, והנאשם שומר על אמו ואחיו ומפרנס את המשפחה.

ב"כ נאשם 2 ציין כי הנאשם הותקף על ידי שוטרים בזמן מעצרו והגיש העתק מכתב ממח"ש בדבר העברת התיק לפרקליט. כן ציין כי הנאשם פגש את המתלוננת באישום השלישי וביקש ממנה סליחה, הגיש את הודעתה. בנוסף התייחס למחלות מהן סובלת אמו של הנאשם והגיש מסמכים רפואיים.

4. בטיעוניה לעונש התייחסה ב"כ המאשימה למעשיהם של הנאשמים – נאשם 1 שנכנס שלוש פעמים ברציפות לישראל, ובכל פעם שדד נשים בשנות ה- 50 וה- 60 לחייהן, עוברות אורח תמימות, שהנאשם תלש מצווארן שרשראות זהב. באישום השלישי היה זה נאשם 2 שתלש את השרשרת מהמתלוננת ונאשם 1 סייע לו.

לדברי ב"כ המאשימה, ביחס לעבירת השוד, הערכים המוגנים הם פגיעה בשלמות הגוף, ברכוש, בביטחון האישי של המתלוננות. הנאשמים נכנסו לישראל וחיפשו לעצמם טרף קל.

לגבי המתלוננות מתייחס כתב האישום המתוקן לנזקים שנגרמו להן –

באישום הראשון, הנאשם שדד מצווארה של המתלוננת שרשרת זהב 18 קראט משובצת יהלום, תוך כדי כך קרע את חולצתה של המתלוננת, ומאז היא מפחדת לשהות ליד ביתה.