מדינת ישראל נ' זאבי

הכרעת דין

החלטתי לזכות את הנאשם מעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית ולהרשיעו - כפי עתירת ההגנה - בהחזקת סמים לשימוש עצמי, בלבד.

כתב האישום

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום, בחודש נובמבר 2011, המייחס לו שתי עבירות שונות: החזקת סמים שלא לצריכה עצמית והחזקת סמים (נוספים) - גם לצריכה עצמית.

2.על פי כתב האישום, נעצר הנאשם ביום 3.10.10 בסמוך לחצות ברחוב ברמת גן, כשבידו 20.52 גרם חשיש, שלא לצריכה עצמית; ברכבו נמצאו עוד 1.1 גרם, לצריכה עצמית. בהמשך, כך כתב האישום, נמצאו בביתו של הנאשם עוד כ - 155 גרם של חשיש, מוחבאים במקומות שונים בחדר עבודתו, ועוד 8.75 גרם קנאבוס.

ההליכים וסלע המחלוקת האמיתי שבין הצדדים

3.ביום 13.6.2012, לאחר מספר דחיות לשם לימוד החומר וניהול מו"מ בין הצדדים, הודיע הסנגור כי הצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה, וכי יש לקבוע התיק להוכחות, כאשר ההגנה הבהירה שאין מניעה מצידה כי תיק החקירה יוגש, על קרביו (או לפחות נתחים מובחרים הימנו), חלף פרשת התביעה, ובמסגרת ההוכחות תשמע רק פרשת ההגנה, וכך היה.

4.התביעה הגישה מוצגיה, הציגה את הסמים שנתפסו - וכפי שנתפסו - בפני בית המשפט, ומיד לאחר מכן נשמעה פרשת ההגנה; מאת ההגנה העיד הנאשם, בלבד, אשר ניסה להרים את הנטל המוטל עליו בהתאם לפסיקה - עליה אעמוד מיד - להראות ולהוכיח כי כל הסמים שנתפסו עליו, ברכבו ובביתו, כולם, נועדו לשימושו העצמי, בלבד.

5.מיד בתום פרשת ההגנה סיכמה התביעה, בעל פה, ואילו ההגנה ביקשה לסכם בכתב, במועד מאוחר יותר כמובן, ומבוקשה ניתן לה.

6.לאחר שמיעת הצדדים ועיון בסיכומיהם, התבהרה התמונה: הנאשם הצליח, לדעתי, לעמוד בתנאי ההלכה הפסוקה (ע"פ 5937/94 דוד שאבי נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (3), 832; להלן: "שאבי"), על מנת להוכיח כי הסמים שנתפסו בחזקתו - כולם יועדו לשימוש עצמי, בלבד.
ברם, לשיטתה של התביעה - אפילו אם תאמר כי הנאשם אכן עומד בתנאי הלכת שאבי (ודומה שהיא בהחלט חולקת על כך) הרי שלשיטתה מרחף צל כבד וחשוד מעל הנאשם, בכל הקשור לנסיבות החשודות במסגרתן נעצר באישון ליל, ברחוב רמת גני, כשבידו סמים אותם השליך הצידה למראה שוטר, ולמולו ידידה עלומה, כשבידה שטרות כסף.

7.להלן אעמוד, איפוא, על הדין ועל הלכת שאבי בראי הנאשם דנא, ומיד לאחר מכן אשקיף על אותה עננה חשודה המרחפת מעל ראשו של הנאשם, עליה העצם, ובעיקר, משליכה התביעה יהבה, עת היא טוענת כי הנאשם החזיק בסמים שלא לצריכה עצמית.

הדין, הלכת שאבי ונסיבות הנאשם כאן

8.סעיף 31 (3) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג - 1973 (להלן: "הפקודה" או "פקודת הסמים המסכנים"), קובע כדלקמן:

"במשפט נגד אדם על עבירה לפי פקודה זו או תקנות לפיה –

...

(3)מי שהחזיק סם מסוג המפורט בתוספת השניה בכמות העולה על הכמות המפורטת לצידו – חזקה שהחזיק בסם שלא לצורך צריכתו העצמית ועליו הראיה לסתור;"

9.אין חולק כי הסמים, וכמותם, שנתפסו אצל הנאשם, ברובם, עולים על הכמות המוכרת בדין ככמות המוחזקת לשימוש עצמי. התביעה הוכיחה, על נקלה, את החזקת הנאשם בסמים מסוכנים בכמות שעולה מעבר לכמות המוכרת בדין ככזו הנחשבת לשימוש עצמי, ולפיכך עמדה בנטל של הוכחת העבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, על ידי הנאשם.

10.הראיה לסתור את החזקה דלעיל עברה, איפוא, אל הנאשם. על השאלה כיצד יוכל נאשם פלוני להרים את הנטל האמור השיב בית המשפט העליון בהלכת שאבי; כך כבוד השופט קדמי:

"אכן, צריכה כבדה של סמים מסבירה החזקת כמות מסחרית של סם; ברם אין בה, כשלעצמה, כדי לסתור את החזקה שהסם מוחזק גם לצורכי מסחר. רכישת כמות מסחרית של סם מצריכה ממון רב; ובהיעדר ראיה לסתור-אין מנוס מן המסקנה כי המימון בא מסחר בסם, המקנה למחזיק את מנתו. אשר-על-כן, מקום שבו צרכן כבד של סם מחזיק ברשותו כמות מסחרית של סם, אין די בהוכחת הצריכה הכבדה כשלעצמה כדי להיחלץ מן החזקה, ועליו להוכיח גם כי מקור המימון של רכישת הסם אינו בא ממכירת חלק ממנו. בהיעדר ראיה למקור המימון של רכישת כמות מסחרית של סם נותרת על כנה "חזקת הסחר"; שהרי די לעניינה שרק חלק מן הסם המוחזק אינו משמש לצריכה עצמית של המחזיק.".