מדינת ישראל נ' ורסנו

פסק דין

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

העידו בפניי עד התביעה עורך הודעת הקנס ת/1 וכן הנאשם .

טענתו העיקרית של הנאשם היא שהעד טעה, וסבר שראה אותו מושך בחגורת הבטיחות ואולם כל שעשה הוא החזקת אוזניה של מכשיר טלפון נייד והצמדתה לאוזנו .

לדברי הנאשם, העד שראה את תנועות ידיו , ייחס אותן בטעות לנסיון לחגור חגורת בטיחות ואולם אין הדבר נכון שכן כל אותה העת חגורת הבטיחות היתה מוצמדת לגופו כדין.

לאחר ששמעתי את העדויות , התרשמתי שלא מן הנמנע שאכן טעה העד במה שסבר שראה.

העד לא ציין בתרשומתו את המרחק שבינו לנאשם .

בדרך כלל מציינים עדי התביעה בתיקים כגון אלו את צבע חולצתו של הנהג וזאת על מנת שניתן לבחון האם ניתן היה לראות היטב את העדרה של החגורה על רקע צבע החולצה , ובתיק זה לא צויין דבר בענין .

תגובתו הראשונית של הנאשם היתה הכחשת המיוחס לו .

הנאשם הציג לבית המשפט את תדפיס השיחות וממנו עולה כי באותו זמן אכן התקבלה שיחה , שנוהלה זמן ניכר במקביל לזמן רישום הדו"ח .

התדפיס תומך בגרסת הנאשם .

לאחר ששמעתי את העדויות , ויכולתי להתרשם מהן , סבור אני שאכן לא מן הנמנע שחלה טעות כלשהי במה שסבר השוטר שראה, ומשהתעורר בלבי הספק , ומאחר ובמשפט פלילי עסקינן, אין לי אלא לזכות את הנאשם מהמיוחס לו.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ב, 02 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

מזכירות – לשלוח פסק הדין לצדדים.

קלדנית : איילת מ. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: