מדינת ישראל נ' וקסמן

פרוטוקול

גזר דין

הנאשם עוסק לפרנסתו בביצוע עבודות שרברבות ועבודות חשמל מזדמנות. אולם, הנאשם לא טרח מעולם להודיע לפקיד השומה על עיסוקו, כנדרש בחוק; הוא לא ניהל פנקסי חשבונות, ולא דיווח דיווחים שנתיים על הכנסותיו, עד למועד בו נפתחה החקירה נגדו, בשנת 2005.

בגין מחדלים אלה הוגש נגד הנאשם כתב אישום, ובו מייחסת לו המאשימה, ביחס לשנות המס 1997 עד 2005, 9 עבירות שעניינן שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1971 (להלן: "פקודת מס הכנסה").

הכנסותיו של הנאשם בתקופה המדובר נאמדו בכ-1.3 מליון ₪ לפחות.

הצדדים הציגו בדיון הראשון הסדר טיעון לעניין העונש. במסגרת ההסדר - הודה הנאשם במיוחס לו בכתב האישום, והורשע בביצוע העבירות האמורות לעיל.

התביעה מבקשת בטיעוניה לעונש להחמיר עם הנאשם, אשר הוליך שולל את רשויות המס משך 9 שנים, ושלשל לכיסו סכומים ניכרים אותם גרע מקופת המדינה בדרכי מרמה, עורמה ותחבולה. למרות הנסיבות השוקלות לזכות הנאשם, ביניהן, נסיבות חייו שאינן קלות, העדר עבר פלילי מכל סוג, הודייתו המיידית והחרטה שהביע, בעטיה גם מיהר, מיד עם תחילת החקירה, להסיר את המחדלים, עתרה ב"כ המאשימה לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל שתקרתו 8 חודשים, מאסר על תנאי בצדו, וקנס כספי בסך 30,000 ש"ח. רק ענישה שמוקדה מאסר מאחורי סורג ובריח, וקנס כספי נכבד, טענה ב"כ המאשימה, תשרת את מטרות ההוקעה וההרתעה שהן בלבה של הענישה בעבירות כלכליות, ותיתן ביטוי למדיניות הענישה המקובלת.

בא כוחו של הנאשם אינו מקל ראש בחומרת המחדלים, ורואה בהם פגיעה של ממש באינטרסים ציבוריים. עם זאת, הוא סבור שניתן להקל בדינו של הנאשם בשל שורה של שיקולים הפועלים לזכות: בראש וראשונה – אישיותו, תכונותיו ואורחותיו הנורמטיביות של הנאשם, ובעיקר - נסיבות חייו ותפישתו הלקויה את המציאות ואת החוק הנוהג, לגביהם התבטא הסנגור כי "הנאשם חי בבועה". בעמל רב, כך הוסבר לי, הצליח הסנגור להעביר לנאשם את הידע בדבר הוראותיו המחייבות של החוק, וכיום, הוא משלם את מסיו כדת וכדין, ואין קפדן ממנו; עוד הושם דגש על הודייתו של הנאשם במיוחס לו, בהזדמנות הראשונה, ובעיקר - אקט הסרת המחדלים.

נמסר, כי מיד עם פתיחת החקירה, מיהר הנאשם להעביר לפקיד השומה סכום נכבד על חשבון החוב, ובסך הכל שילם כ-1.5 מליון ₪, אשר כוללים מרכיב של קרן, רבית וקנסות, ללא הרהור וללא ערעור, עוד בטרם הוגש כתב האישום.

בא-כוח הנאשם ביקש שאסתפק, אפוא, ברף הנמוך של ההסדר המוצע, משמע: מאסר בן 6 חודשים, אותו יוכל הנאשם לשאת בעבודות שרות, מאסר על תנאי, וקנס כספי בסך 10,000 ₪.

הנאשם העיד על עצמו כי הוא בעל לב טוב ומיטיב, ורק החקירה שנחתה עליו פקחה את עיניו לראות כמה שגה, שגיאה שעליה הוא מצר, ומטעם זה מיהר להסיר את המחדלים עד תום, והוא מקפיד היום בקלה כבחמורה. בקשתו, כדברי ספר "משלי" - "מודה ועוזב ירוחם".

קביעת עונשו של הנאשם במתח שבין הרף העליון לרף התחתון עליו הסכימו הצדדים, תלויה באיזון הראוי בין הכוחות הנוגדים המובילים את מטרות הענישה השונות; איזון זה תלוי, בסופו של יום, בנסיבותיו של כל מקרה, בטיבו של העבריין ובנסיבות האישיות המייחדות אותו, באופי העבירות, ברקע לביצוען, בהימשכותן ובחזרה עליהן, וכן, במידת הנזק שהיסבו.

אזכיר, כי הערך המוגן בעבירות מס הוא השיטה הפיסקאלית שהחברה אימצה כחלק ממדיניותה הכלכלית והחברתית, לרבות, שיטת המיסוי שמבטיחה חלוקת נטל שוויונית וצודקת בין כל היחידים בחברה. מערכת המס מיועדת, בידוע, לאפשר לממשלה לפעול לקיום צרכי המדינה והחברה ולקדם ערכים חברתיים ראויים. אם משתמט עבריין המס מחלקו בנטל, הוא גורם להטלת נטל בלתי מידתי על שכמם של אחרים, שאצלם הציות לחוקי המס, מרצון או מכורח, הוא נורמה מקובלת.

מטעם זה, רואים בתי המשפט להחמיר בענישתם של עברייני מס. על מדיניות הענישה הנוהגת והמחייבת בעבירות מס ובעבירות הכלכליות בכלל נכתבו הרים של פסיקה. המשקל המכריע הוא, בידוע, לשיקולי ההרתעה, הגמול וההוקעה; הענישה החמורה מתחייבת, כך נפסק, כדי להעמיד נאשמים על מלוא חומרת המעשים והתוצאות; כדי לשמור על יחסיות הולמת בהיקפי הענישה, תוך ייחוס משקל מתאים לחומרתם האמיתית של המעשים, להשלכתם השלילית ארוכת הטווח על מערכות הכלכלה והחברה, ולהיקף הנזק שהם מביאים על הציבור; כדי לתת ביטוי לאינטרס הציבורי-חברתי של הוקעת העבריין, וכדי שלא ייצא פטור בלא כלום או בעונש קל מי שמעל בבוטות באמון הרשויות, וגרע כספים ניכרים מהקופה הציבורית.

הנאשם שלפניי הוא בן 55, רווק, הספון בצל קורת הוריו, עובד עבודת כפים לא קלה; וכיום, לאחר פטירת אביו, הוא משענתה היחידה של אמו. פרטים אישיים שמסר לגביו בעדות איש רשות המסים, תורמות להבנת נסיבות חייו האפורות והקודרות, בלשון המעטה זהירה. בכל אלה, אודה, מעורר הנאשם אמפטיה לא מעטה. משקל רב יש לייחס לעובדה שאין בעברו של הנאשם כל הסתבכות פלילית שהיא; אדרבא, נאמר עליו כי הוא עושה מצוות לרוב, כשהכרת התודה היא שכרו. להתרשמותי, חש הנאשם חרטה כנה על מעשיו, ועקב כך, הוא מתנהל כיום על פי הנדרש; הוא הודה במיוחס לו מיד בראשית החקירה, וחסך חיסכון ניכר מזמנם של החוקרים ומזמנו של בית המשפט. גם לכך יש לייחד משקל של ממש.

מכלול הנסיבות שמניתי – מטה את הכף לצד הזכות. מה גם, שלשורת השיקולים מצטרפת העובדה שהנאשם הסיר את המחדלים עד תום, עוד בטרם הוגש כתב האישום. בשל כל אלה ראוי הנאשם להתחשבות ולהקלה בעונש.

אלא שמאידך גיסא, לא ניתן להתעלם מחומרת המעשים והמחדלים; הנאשם שניצב לפניי, איש חביב ופשוט הליכות, התעלם כליל מקיומה של רשות המסים ומהוראות חוקי המס המחייבות, שלגביו כמו לא היו קיימות. לא שנה אחת ולא שנתיים, אלא 9 שנים תמימות. משמע, שמשך כל אותן שנים ארוכות פגע הנאשם בהוראות החוק בדבר גבייה מלאה של המס המתחייב, כשלכך השלכה ברורה מבחינת אינטרס הציבור על אכיפה שוויונית של תשלום המסים. הנאשם הרי נמנע מלדווח את עיסוקו, הוא נמנע מלנהל ספרים, ובכל אותן שנים לא דיווח על הכנסותיו. כך, שגם אם אין מדובר בסכומי כסף גבוהים במיוחד שנגרעו מרשויות המס, על פי חישוביהם של העושים במלאכה, הנזק שגרם הנאשם במכלול אינו מבוטל כלל ועיקר, ולמעשה, אין לדעת עד היום מה היו הכנסותיו בפועל.

שאלתי את הנאשם אם ער היה לצורך לדווח על עיסוקו, והשיב לי: "בוודאי ששמעתי על מס הכנסה, כמה פעמים אדם מסתכל על משהו ורק בוהה בעיניים והוא לא שם לב". תשובה תמימה, שרב בה הנסתר על הנגלה. אין ספק, כי לנגד עיני הנאשם עמדה מטרה ברורה, אולי בעצימת עיניים, להימנע מדיווח ומתשלום מסים.

דעתי היא כי העונש שעותר לו הסנגור הוא מופרז לקולא, ואינו עונה על מכלול הנסיבות שלפניי. רכיב המאסר בפועל מתחייב בשל הימשכות המעשים והמחדלים בתקופה בת 9 שנים. שאם לא כן, עלול בית המשפט לשדר מסר של הקלת ראש כלפי מי שזילזל בהוראות חוקי המס תקופה כה ממושכת. הנסיבות לקולא שציין, תשמשנה להקלה בקציבת העונש, ואילולא אלה, ובעיקר, אילולא הסרת המחדלים, היה עונשו של הנאשם חמור בהרבה.

החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א.15 חודשי מאסר, מהם יהיו 3 חודשים לריצוי בפועל, היתרה – 12 חודשים על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור משך 3 שנים מהיום עבירה לפי פקודת מס הכנסה מסוג פשע.