מדינת ישראל נ' וקנין(עציר)

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר בתנאי השחרור של המשיב ולהורות על חילוט ערבויות ומעצרו עד תום ההליכים של המשיב .

כנגד המשיב הוגש כתב אישום (פ 39820-01-10 ) המייחס לו 7 אישומים שהינם עבירות של פגיעות בפרטיות, הטרדות באמצעות מתקן בזק, ניסיון בהיזק ומזיד לרכב, הפרות צווים שיפוטיים, (צווי הגנה) ואיומים.

כל אלה –כלפי המתלוננת שהיתה בת זוגו במשך כשנה וחודשיים עד שנפרדו כחודשיים וחצי טרם הגשת אותו כתב אישום קודם.

במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים שהוגשה יחד עם כתב האישום באותו תיק קודם הודה המשיב בקיומן של ראיות לכאורה, ולאחר שטען כי אין עילת מעצר, הגעתי למסקנה שקיימת עילת מסוכנות שעוצמתה חזקה ביותר (ראו בהקשר זה את החלטתי המפורטת בתיק (מ.ת 39841-01-10 מיום 4.2.10). עניינו של המשיב הופנה לשרות המבחן.

בינתיים- הודה המשיב בעובדות כתב האישום המתוקן אשר בתיק הקודם הנ"ל והורשע על פי הודייתו. לא למותר לציין משכך-חזקת החפות אינה עומדת לו עוד באשר לכתב האישום הקודם הנ"ל.

בסופו של יום- לאחר שבחנתי את תסקירי שרות המבחן ומפקחים שהוצעו, וכן בהסכמת המבקשת אשר ציינה כי הסכמתה ניתנת בלב כבד יחסית, אפשרתי למשיב להשתחרר לחלופת מעצר שפרטיה, בהחלטתי אשר בפרוטוקול בתיק מ.ת. הנ"ל מיום 8.4.10. בין היתר, הושתו על המשיב מעצר בית בפיקוח, תוך מתן היתר יציאה להשתלבות בקבוצה טיפולית, כאשר מדובר בפגישות שבועיות.

כן הוטל עליו פיקוח אלקטרוני, צו פיקוח שרות המבחן ואף נאסר עליו ליצור קשר בין ישיר ובין עקיף עם המתלוננת.

בשולי אותה החלטה הוספתי, דבר שאינו נעשה בכל תיק ותיק, כי מדובר " במשיב שהפר את אמון בימ"ש בעבר, ובתסקירים הראשונים בהם לא היו חיוביים במלוא מובן המילה... חרף זאת, לפנים משורת הדין, בשים לב לגילו הצעיר של המשיב ולהעדר עבר פלילי, החלטתי ליתן בו בכל זאת את האמון ולאפשר את שחרורו, ואני מקווה שלא יפר אמון זה".

כתב אישום חדש הוגש כנגד המשיב, ובקשה זו שבפני לעיון חוזר הוגשה יחד עמו. על פי כתב האישום החדש, הופר המשיב לכאורה את תנאי השחרור של איסור יצירת קשר עם המתלוננת וזאת לא פעם אחת, לא פעמיים, לא שלוש, וכו' כי אם לפחות 17 פעמים.

מועדי ההפרות נשוא כתב האישום החדש, הינם החל מיום 18/4/10 וכלה ביום 2/6/10.

המשיב הודה בקיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירות אלה.

מציינת ב"כ המבקשת שאין הפרות נוספות אך מאחר ואלה אינם כלולות בכתב האישום איני רואה ליתן עליהן את הדעת, להתייחס לטענה זו וכך לא אין צורך שאתייחס לטיעוני ב"כ המשיב בהקשר זה.

המבקשת עותרת למעצרו עד תום ההליכים של המשיב.

ב"כ המשיב בקליפת אגוז, מציינת כי המשיב- כאשר הפר את צו בימ"ש, היה מצוי בתחילתו של הליך טיפולי ומבקשת ליתן לו הזדמנות נוספת להתקדם בטיפול.

אשר לעילת המעצר- אין ספק שקיימת כזאת בעניינו. לא זו בלבד שהמשיב הורשע בתיק הקודם, שהנו כאמור 7 אישומים,כתב האישום המתוקן בתיק האחר מדבר בעד עצמו.

העובדה שכתב האישום הקודם כולל גם הפרות צו שיפוטי והעובדה שהמשיב לכאורה הפר מאז שוב ושוב צו שיפוטי חדש, למרות שידע היטיב כי הפרה זו אינה פוגעת רק באמון שבימ"ש נתן בו כי אם גם באמון הרב שאחיו עצמו ובשרו נתנו בו, מלמדת כי האובססיביות (ואני מקווה שאין מדובר בזלזול גרידא) של המשיב כלפי המתלוננת חזקה ממנו. ראו גם את תצהיר נפגעת העבירה המדבר בעד עצמו.

אני מקבלת כי האינטרס הציבורי בכלל ולטובת המתלוננת בפרט בנסיבות העניין שהמשיב ישתנה.

יחד עם זאת- אני סבורה שבשלב זה אין מקום להחזירו לאותם תנאי שחרור אשר בקושי רב ולאחר התלבטות, הושתו עליו.

ב"כ המשיב הציגה בפניי תסקיר שרות המבחן שניתן לצורך הטיעונים לעונש בתיק העיקרי הקודם.