מדינת ישראל נ' וקנין(עציר)

גזר דין

רקע

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות שני כתבי אישום כמפורט להלן:

א.בכתב האישום המתוקן הראשון, ת"פ 17143-02-13 (להלן: "התיק הפלילי"), הורשע הנאשם בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות הבאות:

(1)הסעה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952.

(2)נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

(3)נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה.

(4)שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל- 1970.

ב.בפ"ל 2545-12-12 (להלן: "תיק התעבורה"), הורשע הנאשם בהתאם להודאתו בביצוע עבירה של נהיגה ברכב שתוקף רישיון הנהיגה שלו פקע וחלפו למעלה מ-6 חודשים מיום פקיעת תוקפו, לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן בתיק הפלילי, במועד הרלוונטי לכתב האישום ועובר לכך, החזיק הנאשם ברכב מסוג מאזדה (להלן: "הרכב"), אשר רשום ברישיון הרכב על שמו של הנאשם. במועד הרלוונטי לכתב האישום ומיום 21.1.13, עמדה בתוקפה הוראה מאת בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה, לפיה, בין היתר, נפסל הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 15 חודשים. ביום 4.2.13 בשעה 11:00, באזור עזון עתמה, העלה הנאשם 3 תושבי שטחים שאין בידם אישורי כניסה, שהייה או עבודה בישראל (להלן: "השוהים הבלתי חוקיים"). בנסיבות אלו, נמצא הנאשם כשהוא מסיע את השוהים הבלתי חוקיים ברכב בכביש מספר 5 ממזרח למערב ובכביש 444 לכיוון דרום בסמוך לצומת קסם.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום בתיק התעבורה, בתאריך ה- 29.11.12, בשעה 20:00, בצומת הרחובות עתר חיים בר כוכבא בפתח תקווה, נהג הנאשם ברכב מסוג סובארו, כשתוקף רישיון הנהיגה שלו פקע ביום 1.9.11.

טיעוני הצדדים

לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד קרן פינקלס, העבירות בוצעו זמן קצר לאחר שהנאשם נפסל לנהיגה בבית המשפט לתעבורה. לאור נסיבותיו האישיות ומצבו הקשה של הנאשם, הצדדים הגיעו להסדר בתיק התעבורה הקודם, הנאשם נדון ל-6 חודשי עבודות שירות. בזמן שהנאשם ביצע את עבודות השירות, הוא ביצע את העבירות בתיקים הנוכחיים. נגד הנאשם תלוי ועומד מאסר בר הפעלה של 10 חודשים, וכן התחייבות בסך של 7,000 ₪, אשר לא היה בשניהם כדי להרתיעו מלבצע את אותן עבירות. בתי המשפט עמדו על הצורך להחמיר עם אותם מסיעים, מלינים ומעסיקים שמעודדים את תופעת השב"ח. אותם עבריינים מתעלמים מצורכי הביטחון של מדינת ישראל ועושים שימוש ציני במצבם הכלכלי של השוהים. העבירות הללו מבוצעות למען בצע כסף. בתי המשפט נתנו דעתם לכך שאדם אשר נוהג בפסילה, עליו לשהות מאחורי סורג ובריח, אף אם מדובר בעבירה ראשונה של נהיגה בפסילה. הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2009 ומאז הוא הספיק לצבור עבירות תעבורה, לרבות נהיגה בזמן פסילה. הנאשם נעדר רישום פלילי. המאשימה טענה כי יש לחלק את מתחם הענישה הראוי לעבירות התעבורה ולעבירת השב"ח. בעבירת השב"ח, מתחם הענישה הינו בין חודש לשישה חודשים. בעבירות התעבורה, המתחם הינו בין מספר חודשים לריצוי בפועל לבין 24 חודשים. במקרה דנן, כל מרכיבי הסיכון האפשריים קיימים. בתיק התעבורה הקודם הקלו עם הנאשם בשל נסיבותיו האישיות ולא ניתן להתחשב בכך פעמיים. המאשימה עתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל ברף הגבוה של המתחם, הפקעת עונש עבודות השירות מתיק התעבורה הקודם תהיה במצטבר לעונש שיוטל בגין תיק זה, הפעלת המאסר על תנאי במצטבר, הפעלת ההתחייבות, הפעלת הפסילה על תנאי, השתת עונש פסילה על תנאי וחילוט הרכב.

לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד אנה ברונשבאק, הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה לאחר שכתב האישום תוקן בצורה משמעותית בנוגע לעבירת ההסעה, לא ניהל הוכחות וחסך זמן שיפוטי. בנוגע לעבירת ההסעה, העבירה תוקנה להסעה רגילה. הנחיית פרקליט המדינה מס' 2.15 העוסקת במדיניות אכיפה של מעסיקים, מלינים ומסיעים של שב"חים, מציינת כי כאשר מדובר בהסעה חד פעמית של שב"ח, בנסיבות שאינן מצביעות על הסעה שיטתית או מאורגנת, לא יוגש כתב אישום. מדובר בנאשם נטול עבר פלילי, ואילו לא הייתה עבירת ההסעה מלווה בעבירות התעבורה, הנאשם היה עומד בקריטריונים של אי הגשת כתב אישום. הנאשם הינו צעיר לימים, בן 27, רווק, מתגורר עם אמו בדירת עמידר. בן זקונים למשפחת מוצאו אשר מונה 5 ילדים, הוריו פרודים, אמו סובלת מבעיות נפשיות, אביו אלים כלפי המשפחה. שתיים מאחיותיו של הנאשם סובלות ממחלות נפש ומתגוררות בהוסטל. חרף הנסיבות הקשות, הנאשם סיים תיכון, שירת שירות צבאי מלא. לאחר שחרורו מן הצבא, אחותו, אשר טיפלה באמו, התחתנה ונטל הטיפול באם נפל על כתפיו של הנאשם. כיום האם תלויה לחלוטין בנאשם. חייו של הנאשם מרוכזים בטיפול באם, הנאשם לא מצליח לעבוד וללמוד. מציאות זו השפיעה אף על מצבו הנפשי של הנאשם. הנאשם נהג בפסילה מכיוון שנסע לקנות מצרכים לאם. בנוגע לעבירת ההסעה, הנאשם ראה אנשים שמחפשים טרמפ והעלה אותם לרכבו, הוא לא סבר שמדובר בשב"חים, חשב שמדובר באנשים שזקוקים לעזרה. הנאשם לא דרש תשלום מאותם שב"חים. הנאשם מבין את הסכנה שיכולה להישקף משב"חים שנכנסים ומשנים את מיקומים בישראל. באשר להפקעת עבודות השירות, טענה ב"כ הנאשם כי הכלל הוא שההפקעה תהיה בחופף והעונש הארוך הוא שירוצה ואין לסטות מכך. לעניין חילוט הרכב, הנאשם העביר בעלות על הרכב מאחר שאין לו אפשרות להחזיק את הרכב. ב"כ הנאשם עתרה שלא למצות את הדין עם הנאשם, להאריך את המאסר המותנה ולהסתפק בימי המעצר של הנאשם.

הנאשם עצמו הביע חרטה עמוקה על מעשיו. טען שזו פעם ראשונה שבה נעצר, שירת בצבא, לא חתם קבע בגלל המצב הכלכלי, אמו חולה במחלת נפש, אחות אחת חולה במחלת נפש, אחות שנייה אוטיסטית והנאשם הוא שמטפל בהן.

דיון וגזירת הדין

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל, לצד הפעלת עונש המאסר על תנאי, חלקו במצטבר וחלקו בחופף.

בקביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערכים החברתיים אשר נפגעו על-ידי ביצוע העבירות הינם זכותה של מדינה ריבונית לקבוע את הבאים בשעריה, וכן ביטחונו של ציבור המשתמשים בדרך.

בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי נגרמה פגיעה ממשית בערכים המוגנים. הנאשם הסיע 3 תושבי האזור בתוך שטחי מדינת ישראל. הנאשם נהג בפסילה כשבועיים לאחר שבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה הטיל עליו 12 חודשי פסילה בפועל.

אודות חומרת העבירה של נהיגה ללא רישיון ובזמן פסילה, אף כאשר קיימות נסיבות אישיות קשות, עמד כב' השופט אליקים רובינשטיין ברע"פ 1211/12 ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12):