מדינת ישראל נ' וקנין(עציר)

החלטה

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתנה ביום 20.12.11 על ידי השופט א. קפלן, בתיק מ"ת 36420-12-11.

בית משפט קמא החליט לדחות את בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים הפליליים נגדו בתיק 36401-12-11, (להלן: "התיק העיקרי"), והורה על שחרורו בתנאי מעצר בית מלא בכרכור, עם הוספת תנאים מגבילים אחרים, כמפורט בהחלטתו.

על החלטה זו מופנה הערר שבפניי.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בתיק העיקרי ובו ייחסה לו העוררת, עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בניגוד לסעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ועבירה של איומים (שלושה מקרים), בניגוד לסעיף 192 לחוק.

מעיון בכתב האישום עולה כי ביום 17.12.11, עת פנה השוטר יאן נחשון (להלן: "יאן"), אל המשיב וביקש ממנו להזדהות בפניו, המשיב סירב להזדהות ותחת זאת השיב לשוטר: "מי אתה בכלל". בהמשך, משביקש השוטר יאן מהמשיב להתלוות אליו לניידת המשטרה סירב והשיב לשוטר "לא בא איתך לשום מקום", תוך שהוא דוחף את השוטר בחזהו באמצעות ידו. בהמשך, איים המשיב על השוטרת ג'נט בתחנת המשטרה, באופן שאמר לה "אני אטפל בילדים של השוטר יאן נחשון, עופר ביטון יטפל בכם". הוא המשיך ואמר: "חכי חכי מה מחכה לך, יחכו לך בחוץ ואת תצטערי וילדייך יצטערו". עוד נטען, כי המשיב איים גם על השוטר יאן באופן שאמר לו: "אתה לא יודע עם איזה משפחה אתה מתעסק ויטפלו בכם כמו שצריך, קודם ילדיך יסבלו ואחרי זה אתה". בהמשך איים המשיב גם על השוטר אורן באופן שאמר לו: "אני אדאג שגם אתה תטופל".

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו בתיק העיקרי.

בית משפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך הורה לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בביתו של מר שמעון מלכה רחמים בכרכור, תחת פיקוח שלושה ערבים שנחקרו בפניו. כמו כן, חייב את המשיב לחתום על התחייבות עצמית בסך 10,000 ₪ והפקדת ערובה כספית בסך 4000 ש"ח במזומן וכן חייב כל אחד משלושת הערבים לחתום על ערבות צד ג' בסך 10,000 ₪.

ב"כ העוררת סבורה כי בית משפט קמא שגה עת שחרר את המשיב לחלופת מעצר מיד עם הגשת כתב האישום לבימ"ש, עוד באותו יום, מבלי שבחן את המקרה בעזרת תסקיר שירות המבחן שיבחן מסוכנותו של המשיב כלפי המתלוננים וכלפי הציבור בכללותו. לטענתה, בימ"ש קמא לא ייחס משקל ראוי לטענות השוטרים לפיהן המשיב איים עליהם במספר הזדמנויות, בשטח ובחדר החקירות בתוך כותלי תחנת המשטרה, תוך ציון פרטיהם ושמותיהם האישיים. עוד טענה כי שגה בימ"ש קמא משלא נתן משקל למסוכנות הברורה והנשקפת מהמשיב כפי שעולה מהאירועים המפורטים בכתב האישום. המשיב הפגין זלזול בוטה לגורמי אכיפת החוק ואינו מכבד אותם כלל ואינו נרתע מהם. לטעמה, אין בחלופת המעצר שהוצעה כדי לצמצם את מסוכנותו של המשיב. הפנתה לעברו הפלילי וציינה כי לחובתו של המשיב 10 הרשעות קודמות וכשתלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה חב הפעלה בן 9 חודשים, עונש שהוטל עליו בת.פ. 1262/2007 בגין עבירות דומות.

לאור האמור לעיל, ביקשה ב"כ העוררת לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק העיקרי.

ב"כ המשיב סבור שיש לדחות את הערר. לטענתו אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא אשר ניתנה לאחר ששמע את המפקחים והתרשם מהחלופה.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בהחלטת בית משפט קמא, בכתב האישום ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערר.

אמנם מדובר בעבירות חמורות של איומים כלפי שוטרים. יחד עם זאת, על בית המשפט לבחון האם לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר שפגיעתה קלה יותר בחירותו של המשיב מהמעצר - ראו בעניין זה בש"פ 3782/08 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 6.7.08) ובש"פ 3352/08 אזולאי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.6.08) והאסמכתאות שם.

ראוי לציין כי לבית המשפט סמכות לשחרר לחלופה, גם ללא תסקיר מעצר, שהוא ככלל רשות - ראו בש"פ 4519/08 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.5.08) ובש"פ 5871/08 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 8.7.08).

סמכותו של בימ"ש לשחרר נאשם, מבלי להיזקק לתסקיר מעצר יש להפעיל תוך בחינה קונקרטית של החלופות המוצעות ועריכת האיזונים המתאימים - ראו בש"פ 6591/08 פלוני נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 27.7.08); בש"פ 8576/07 סלאמה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 16.10.2007).

לטעמי בימ"ש קמא פעל כמצוות החוק ובחן חלופת המעצר שהוצעה תחת פיקוחם של שלושה ערבים שנחקרו בפניו ומצא אותה חלופה ראויה שיכולה לצמצם מסוכנותו של המשיב, שתוארה ע"י בימ"ש קמא כמסוכנות נקודתית.

לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים, אני סבור כי בנסיבות העניין יש בחלופת המעצר אליה שוחרר המשיב כדי לתת מענה לדרישות החוק ולצמצם את מסוכנות המשיב.

על יסוד האמור לעיל, כאמור החלטתי לדחות את הערר משלא מצאתי שנפלה שגגה בהחלטת בימ"ש קמא. שיקוליו מקובלים עליי והולמים נסיבות המקרה.

אשר על כן, אני דוחה את הערר.

במידה והמשיב הפקיד את הערבויות המתאימות ומילא אחר התנאים שנקבעו ע"י בימ"ש קמא, ישוחרר מייד.