מדינת ישראל נ' וקנין(עציר)

החלטה

כתב האישום מייחס למשיב 7 אישומים שהנם עבירות של תקיפת בת זוג, הגורמת חבלה של ממש,פגיעה בפרטיות, הטרדות, ניסיון להיזק במזיד לרכב, הפרת צווים שיפוטיים מסוג של צווי הגנה, איומים, כולם כלפי מהמתלוננת שהייתה בת זוגו עד שנפרדו.

המשיב הודה בקיומן של ראיות לכאורה, ומטבע הדברים גם עילת מעצר, שהינה סטטוטורית.

יצוין גם אלמלא ניתנה הסכמה לאלה, הרי שמבחינת ממסכת הראיות לכאורה- העולות בקנה אחד עם עיקרי האישומים, היה מקום לקבוע כי יש ראיות לכאורה ועילת מעצר מסוג של מסוכנות שעוצמתה חזקה ביותר.

בהחלטתי מיום 4.2.10, התייחסתי למסוכנותו של המשיב, וכדי שלא להאריך לא אחזור על הדברים ויש לראותם כאילו נאמרו גם היום. אציין עם זאת, בקליפת אגוז, שהמסקנה אליה הגעתי הינה כי האובססיביות שיש למשיב כלפי המתלוננת, היתה חזקה מעצות טובות לכאורה שקיבל, על פי דברי הסנגור, מבני משפחה, והוא המשיך בשלו וביצע לכאורה את המיוחס לו באופן תדיר, על פני תקופה קצרה אומנם. יחד עם זאת- יש לזכור כי בסיטואציה ורקע עובדתי כמו זה הרלבנטי לתיק שבפנינו, מטבע הדברים קיימת נקודת זמן ספציפית שבה גובר עליו יצרו של מי שמבצע את העבירות, (פרידה מבן זוג) ועד שנעצר. זאת כמובן, כאשר יש לפנינו מתלוננת האוזרת אומץ להתלונן כדי להגן על עצמה. דומה כי לא ארחיק לכת ואומר כי הניסיון מלמד שכאשר מדובר בעבירות הנמשכות לאורך זמן , בסיטואציה דומה, הרי משום שהמתלונן, בוחר, מטעמים שונים, שלא להתלונן.

דא עקא כי משך הזמן שבו נעברות עבירות (וכה רבות ככאן ), אינו בהכרח פרמטר להעדר חומרה הלא די בשנייה אחת כדי להעמיד בסכנת חיים את הזולת.

במילים אחרות, אני בדעה כי משך הזמן שבו נעברו העבירות, אינו מקהה את חומרתן ואינו מלמד על מסוכנות מופחתת.

באותה החלטה מיום 4.2.10, נדרשתי לבקשת המשיב להשתחרר לחלופת מעצר הכוללת, מעצר בית בפיקוח בני משפחה שונים, שאף השמיעו דברים באוזניי.

ציינתי כי ביחס לחלקם משתמעת מדבריהם נימה של טשטוש מסוים בכל הנוגע לחלקו לכאורה של המשיב בעבירות נשוא כתב האישום.

יחד עם זאת, ראיתי לבקש את תסקיר שרות המבחן תוך שצינתי כי טרם אבחן את התאמת המפקחים המוצעים, הרי שעלי להשתכנע כי ניתן לסמוך על המשיב עצמו שיעמוד בתנאי חלופת מעצר.

התסקיר נתקבל לתיק. בחנתיו וכן נתתי את הדעת לטיעוני ב"כ הצדדים.

התסקיר, על פניו הינו שלילי בכל הנוגע לשחרור המשיב לחלופת המעצר המוצעת.

שרות המבחן פגש הן במשיב, הן במתלוננת והן בשלושת המפקחים שהוצעו מטעמו.

לאחר שהמשיב ויתר על פיקוח על ידי הגיס, איני נדרשת לזהותו כמפקח מוצע, ועל הפרק עומדת בקשתו להשתחרר לחלופת מעצר בפיקוח לסירוגין של אחיו ואחותו. ראוי לציין כי ביחס לשני אלה ציין שרות המבחן כי התרשם שהם מודעים לנסיבות מעצרו ולסיכון במצבו כמו לצורך בהשתלבותו בטיפול נפשי. במלים אחרות- עצם זהותן של האח והאחות כמפקחים לא נשללה.

אלא- ששרות המבחן מחווה דעתו, ביחס למשיב עצמו, כי קיימת בעייתיות בכל הנוגע, לאפשרותו לעמוד בתנאי שחרור. וזאת- מהטעמים שפורטו לאורך התסקיר כולו, ובין היתר ובעיקר בעמ' 3 סיפא עד עמ' 4 (כולל) לתסקיר.

בקליפת אגוז, מסקנת שרות המבחן הינה כי המשיב, נכון למועד השיחה עם ק. המבחן, לא גילה הבנה לבעייתיות בהתנהגותו וכו' וכן שלל נזקקות טיפולית.

במכלול הנתונים והנסיבות, וכן לאחר ששרות המבחן התרשם בדברי ב"כ המבקש, מחשש ופחד אמיתי של המתלוננת מפני המשיב, סבורה ק. המבחן כי ללא השתלבות במסגרת טיפולית וכו' לא ניתן לשלול הישנות בביצוע עבירות בעלות אופן דומה באם ישוחרר.

לכאורה- די היה בדברים אלה, ובאמור בתסקיר בהרחבה בהקשר זה, כדי להורות על מעצר עד תום ההליכים.

אלא- שהיום, מציע ב"כ המשיב השתלבות במסגרת טיפולית פסיכולוגית, ותוך כדי שהמשיב שוהה במעצר בית.

הצעת ב"כ ה משיב, הינה הצעה טובה לכשעצמה, אך נשאלת השאלה האם היא מבטאת רצון והבנה כנים ואמיתיים של המשיב עצמו, מתוך הבנת הבעייתיות במצבו, בהתנהגותו, את חומרת מעשיו ואת הצורך בקבלת עזרה מקצועית בהקשר זה.