מדינת ישראל נ' וענונו

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.

למשיב מיוחסות עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), הפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק, נהיגה ללא רשיון לפי סעיף 62 ו – 10 לפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961 ונהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל – 1970.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 24.1.10, נהג המשיב בקטנוע ללא רשיון וללא ביטוח, וכאשר התבקש על ידי שוטרים לעצור, החל בבריחה, תוך שהוא נוהג בפראות בין כלי רכב ומסכן את העוברים בדרך.

הראיות לכאורה אינן במחלוקת, הגם שהסניגור טוען כי הן אינן מקימות את יסודות העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אלא לכל היותר הפרעה לשוטר. הסניגור טוען כי העבירה דורשת כוונה מיוחדת ולא כל אדם שאינו עוצר על פי הנחיות שוטר ייחשב כמבצע עבירה כאמור, שהינה עבירה חמורה.

לחילופין, עותר הסניגור להותיר את התנאים על כנם ואך לאפשר למשיב לבצע עבודות שירות.

באת כוח המבקשת עמדה על כך שמסוכנותו של המשיב, אשר נלמדת הן מהעבירה נשוא אישום זה והן מעברו הפלילי, מצדיקה מעצרו עד תום ההליכים.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי קמה עילת מעצר, אולם אין במסוכנות כדי להצדיק מעצר מאחורי סורג ובריח וניתן להסתפק במעצר בית עם יציאה לביצוע עבודות שירות.

מבלי להיכנס לנושא הכוונה, אני חוזרת על הדברים שנאמרו בהחלטתי במסגרת הערר על שחרורו של המשיב במסגרת הליכי החקירה. מחומר הראיות עולה כי המשיב ברח מהשוטרים, ובמהלך בריחתו נהג בפראות על הכביש וסיכן את העוברים בדרך. הדברים עולים מעדותו של נהג המונית על כך שנאלץ לבלום כדי להימנע מתאונה וכן ציין כי שני הולכי רגל, אף הם היו בסיכון.

הטעם שהנחה אותי אז, כמו גם היום, הינו היקף המסוכנות. אילו היה המשיב מבצע את העבירות הללו באמצעות משאית, או רכב כבד אחר, דהיינו, נהיגה פראית על הכביש תוך איום על העוברים ושבים, עד כדי אילוצם לסטות מהדרך, דומני כי גם הסניגור לא היה סבור כי לא התקיימו יסודות העבירה. אלא שכאשר מבצעים את הדברים באמצעות קטנוע, הסיכון לעוברי הדרך פוחת מטבע הדברים, ולכן גם המסוכנות שנשקפת מהעבריין בעצמו.

לא בנקל יחזיר בית משפט למעצר אדם ששוחרר על ידו במסגרת ההליכים. המשיב שוחרר על ידי ולא הפר את תנאי השחרור מאז, וגם בכך יש כדי לחזק את מסכנתי כי די בתנאים מגבילים הנופלים בחומרתם ממעצר בפועל.

מאחר והמשיב מבצע עבודות שירות ומאחר ובמסגרת עבודות השירות, הוא מפוקח על ידי גורמים מטעם שב"ס, לא מצאתי לנכון למנוע ממנו המשך ביצוע העבודות שכן לא סברתי כי יש בכך כדי לסכן את הציבור, נוכח הפיקוח הנ"ל.

אשר על כן, אני מורה כי המשיב ישאר בתנאי השחרור אשר נקבעו בהחלטתי מיום 26.1.10 בתיק עמ"י 36144-01-10, בשינוי הבא: המשיב יוכל לצאת בפיקוח אחד הערבים לבצע את עבודות השירות בימים א' עד ה' בין השעות 07:30 עד 16:30. הערב ילווה אותו לעבודות השירות ובחזרה.

אני מוסיפה את שני הערבים הנוספים, כמפקחים, וזאת לאחר שהתרשמתי מהבנתם את תפקידם ונכונותם לסייע בפיקוח.

הערבים, שפרטיהם בפרוטוקול הדיון מיום 1.2.10, יחתמו על ערבות צד ג' בסך 10,000 ₪.

ניתנה והודעה היום כ' שבט תש"ע, 04/02/2010 במעמד הנוכחים.

טלי חימוביץ, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: