מדינת ישראל נ' וני

הכרעת דין

בתיק זה מיוחסת לנאשם עבירה של עקיפה מסוכנת בדרך לא פנויה, תוך חציית קו הפרדה רצוף, בניגוד לתקנות 47(ד) ו- 47 (ה)(5) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באשמה וראיות הצדדים נשמעו ביום 7.2.13. לאחר ששמעתי את העדים, התרשמתי מהם, ושקלתי את טענות הצדדים, השתכנעתי מעל לספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו, ואני מרשיע אותו בביצועה.

עד התביעה שערך את דוח התנועה, מר עמי הברפלד, תיאר כיצד הבחין ברכב הנאשם אשר ביצע עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף "וכאשר מולו מגיעות מכוניות אשר הוא גרם להן לסטות מהנתיב", וזאת כאשר הניידת אף היא מגיעה בנסיעה בנתיב הנגדי "גם אנחנו נאלצנו לרדת מהכביש". השוטר סיפר ששמר על קשר עין רצוף עם רכב הנאשם, וכי תגובתו הראשונית של הנאשם הייתה "אני יודע שטעיתי".

עד התביעה הנוסף היה מר דורון לאופר, שערך מזכר בו תיאר אירוע דומה "לפתע נפרדה מהשיירה תוך עקיפה על קו הפרדה רצוף טרנזיט של אמנון מסילות כאשר הוא מוריד רכבים שבאים מולו לשוליים".

שני השוטרים נחקרו בחקירה נגדית בידי הנאשם אשר טען בפניהם כי הנתיב שממול היה ריק ו"יש לי עדים" וכי סטה מנתיבו בגלל משאית שעמדה בשוליים. שני השוטרים דחו מכל וכל את טענת הנאשם ועמדו על גרסתם.

בעדותו בפני סיפר הנאשם כי:

"משאית נסעה שוליים איך שבאתי לעקוף אותה המשאית נצמדה אלי קודם ניסיתי עם שני גלגלים כשראיתי שהוא נדחף יותר מדי הייתי חייב לעקוף את הפס, ברגע שעקפתי את הפס לא היה שום רכב ממול, אני זוכר מה שהיה חוץ מהרכב המשטרתי, זה שהוא אומר שהפעיל כריזה אני לא ראיתי ולא שמעתי. הוא אמר לי לעצור, כשעצרנו ביחד הוא ראה את המשאית, אמרתי לו שזאת המשאית שנסעה בשול, הוא אמר שלא מעניין אותו המשאית. אמרתי לו שטעיתי כי עקפתי את הפס. אני אומר לך שהיתה משאית. אני לא טעיתי. הוא לא ראה את העבירה הוא ראה רק אחרי שעקפתי את הפס".

על סמך התרשמותי הישירה מהנאשם, אינני נותן אמון בגרסתו ואני מעדיף במקרה זה באופן ברור את גרסת השוטרים על פניה. יתרה מכך, סבורני כי בחקירה הנגדית שינה הנאשם מגרסתו ואף הפריכה. ראשית, אותה משאית הפכה לפתע לטרקטור. אינני סבור כי מדובר בבלבול מצד הנאשם אשר חזר פעמים רבות על תיאור הרכב כמשאית בטרם החליף תיאורו לטרקטור. אף התרשמתי כי מדובר באדם הדובר היטב את השפה העברית ומבחין היטב בין המונחים, ואין לשכוח כי מדובר בנהג מקצועי, אשר בוודאי מכיר את ההבדל בין שני כלי הרכב. אולם חשוב מכך, בחקירה הנגדית אישר הנאשם כי למעשה בכדי לעקוף אותו טרקטור או משאית, היה עליו לחצות את קו ההפרדה בכל מקרה, בלא קשר לטענתו הקודמת כי אותו רכב "נדחף" אליו, ולכן נאלץ לחצות את קו ההפרדה. עוד יש לציין כי בחקירת השוטרים טען הנאשם בפניהם כי "הייתה משאית שעמדה על השוליים", אולם בהמשך כאמור אותו רכב היה בנסיעה, ואף "נדחף" אליו. התרשמתי כי שינויים אלה בגרסת הנאשם נובעים מהמצאה ואלתור תוך כדי דיבור, ולא מבלבול או התרגשות. עוד מצאתי סתירות בגרסתו של הנאשם לעניין התנועה בכיוון נסיעתו כאשר מצד אחד טען כי לא היה רכב צמוד לפניו, אולם מצד שני טען כי נסע לאט בגלל שיירה.

לאור כל האמור לעיל, ובעיקר על סמך התרשמותי הישירה מהעדויות מצאתי כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה במשפט הפלילי להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק הסביר ולפיכך אני מרשיע אותו בביצוע העבירה המיוחסת לו.

ניתנה היום, 18 באפריל 2013, במעמד הנאשם וב"כ המאשימה רס"ב שקולניק.

ב"כ המאשימה:

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות.

מציג הרשעות קודמות. לחובתו עבירת מהירות משנת 2010.

אבקש להטיל על הנאשם פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס.

הנאשם:

אני חי מהרשיון ואבקש להקל בעונש. אני מציג מכתבי המלצות ממעסיקים. אני לא נהג מסוכן. יש לי ילדה חולה, מבקש לנהוג בשעות העבודה.

גזר דין

הנאשם הורשע כמפורט לעיל בעבירה שבגינה קיים עונש ממינימלי של פסילת רשיון לשלושה חודשים.

עונש המינימום, כפי הנובע משמו, מתאים למקרים הקלים ביותר של נסיבות מקילות בביצוע העבירה, עבר תעבורתי מקל והודאה בהזדמנות הראשונה. לא זה המקרה שבפניי. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, ולחובתו עבירות קודמות. מנגד יש לזכור כי מדובר בנהג מקצועי אשר שלילת רשיונו פוגעת בו הרבה מעבר לאדם אחר.

אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 120 יום בניכוי 19 ימי הפסילה המנהלית.