מדינת ישראל נ' וליס

בפני

כב' השופטת מרים קסלסי

הכרעת דין

הנאשם מואשם בכך שביום 23/8/11 ברח' אגריפס בירושלים, נהג ברכב והשתמש בטלפון שלא באמצעות בדיבורית, בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה, הקובעת כדלקמן:

"(1)בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב –

לא יאחז בטלפון קבוע או נייד ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית" (הדגשה שלי – מ.ק.).

הנאשם ביקש להישפט וכפר בעובדות כתב האישום, על מהות כפירתו אתעכב בהמשך.

ניתוח הראיות

השוטרת ניימן רימה העידה כי אינה זוכרת את האירוע ועל כן על פי כלל "הקפאת הזכירה" הוצג ת/1 בו נרשמו הדברים הבאים: השוטרת עמדה סטטי ליד בית מס' 47 ברח' אגריפס, הבחינה ברכב הנאשם כשהוא בתנועה ביד ימין מחזיק טלפון נייד בצבע כהה עם פומית, צמוד לאוזן ימין, הראות היתה טובה ונשמר קשר עין רצוף עד לעצירת הרכב. כמו כן ציינה כי ברכב יש דיבורית. תגובתו של הנאשם לקבלת הדו"ח היתה כדלקמן:

"רק קיבלתי שיחה והצמדתי לאוזן, אני עומד בפקק, את לא חובשת כובע בזמן מילוי תפקידך, הרכב עמד 4 גלגלים ללא נסיעה וכאשר הפלאפון צלצל הרמתי על מנת לנתק את השיחה ולא דיברתי..."

יוצא מהרשום לעיל כי הנאשם ידע שבזמן עצירה ניתן לשוחח בטלפון ועל כן הודה בהחזקת הטלפון בידו, אך כפר כי נהג בעת שהצמיד לאוזנו.

בישיבת ההקראה ביום 23/1/12 נרשמה כפירתו של הנאשם כהאי לישנה:

"אני הושטתי לאוזן את האוזניות אולם המכשיר נותר ב"כוס" של הרכב מימיני (הכוונה במקום המיועד לכוס שתיה בין שני המושבים הקדמיים – מ.ק.). יש לי ספיריט (הכוונה למכשיר נייח – מ.ק.), אולם בדיוק התקבלה שיחה בנייד השני, וזה היה כשהייתי בעצירה".

גרסה זו שונה מזו שנמסרה באופן ספונטאני לשוטרת: האזניה הושטה לאוזן ולא המכשיר, אשר היה מונח לימינו ברכב.

הנאשם הופיע בפני בית המשפט כשאוזניות של מכשיר נייד כרוכות סביב צווארו, לטענתו השתמש בהן במועד ביצוע העבירה הנטענת. בחקירתו הנגדית של הנאשם כנראה שכח הנאשם את שטען בפני בישיבה הקודמת והעיד בתוקף: "לא הוצאתי את הנייד בכלל מהכיס" (פרוטוקול עמ' 3 ש' 25). ב"כ המאשימה תהה כיצד יכלה השוטרת להבחין כי מדובר במכשיר נייד עם פומית פתוחה אם הנייד היה בכיסו כל העת. המכשיר הוצג בפני בזמן עדותו ואכן הוא בעל פומית שנפתחת. הנאשם בתשובתו ביקש להתמקד דווקא בהגדרת צבעו של הנייד וטען כי צבע כהה אינו מגדיר את המכשיר שלו שהינו בצבע אפור/כסף וכי ממקום עמידתה של השוטרת יכלה לטעות ולסבור כי נגיעתו באוזן ימין היתה עם מכשיר נייד, שעה שהוא רק התקין את האוזניה שהיתה תלויה בחוט על צווארו, לתוך אוזנו.

לשאלה כיצד הוא מסביר את דבריו לשוטרת לפיה קיבל שיחה והצמיד לאוזן השיב כי התכוון שהצמיד לאוזן את האוזניה ולא את הטלפון (עמ' 4 ש' 6) וזה מותר. בתשובתו זו לא טען כי השוטרת רשמה דברים שלא אמר, אלא פירש דברים שאמר ושנרשמו ובכך חיזק למעשה את מהימנות דיווחה של השוטרת בת/1.

לסיכום

נוכח שלוש גרסאותיו של הנאשם: האחת לשוטרת ושניים לבית המשפט, אין לי אלא לקבוע כי יש להעדיף באופן ברור וללא שעולה ספק סביר, את גרסת השוטרת, שהינה שוטרת תנועה מקצועית העומדת סטטית למטרת אכיפה ולכן נהנית מיתרון של התמקדות בעבירה. (לענין ההסתמכות על עדות יחידה של שוטר שמהימנותו לא הוטלה בספק ראה ע"פ (ים) 24168/08 גלבוע נ' מ"י)

אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירת החזקה ושימוש בטלפון נייד ללא דיבורית.

מזכירות תשלח הכרעת הדין לצדדים