מדינת ישראל נ' וליטוב

גזר דין

מבוא

1.כנגד הנאשם הוגש לבית משפט זה כתב אישום, בו יוחסה לו במקור עבירה שעניינה חבלה חמורה - עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").

2.תחילה כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

3.בדיון אשר התקיים בפני ביום 9.3.10 הגיעו הצדדים להסדר טיעון ולפיו, כתב האישום יתוקן, הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ויורשע על פי הודאתו. עוד הוסכם, כי בטרם יישמעו טיעוני הצדדים לעונש יתקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם ולאחר מכן יטענו הצדדים באופן חופשי לעונש. עוד הוסכם, כי המאשימה תעתור להשתת עונש מאסר בפועל אשר יכול וירוצה על דרך עבודות שירות ואילו הסנגור יעתור לביטול הרשעת הנאשם בדין (הכל ביחד ייקרא להלן: "הסדר הטיעון").

4.בהתאם להסדר הטיעון, הנאשם חזר בו מכפירתו. כתב האישום תוקן, התקבל וסומן ב/1 (להלן: כתב האישום"). הנאשם הודה בעובדות כתב האישום ועל יסוד הודאתו, הרשעתי את הנאשם בעבירה נשוא כתב האישום שעניינה תקיפה הגורמת חבלה של ממש- עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

כן הוריתי על הגשת תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם. במסגרת תסקירו התבקש שירות המבחן להתייחס הן לסוגיית הרשעת הנאשם בדין והן באשר לענישה הראויה. תסקיר כזה מונח בפני.

5.מעובדות כתב האישום עולה, כי הנאשם ואליהו אליאור סוסן (להלן: "המתלונן"), שירתו במועד הרלוונטי לאישום כסוהרים בשירות חובה צבאי, בכלא מגידו.

6.עוד עולה, כי ביום 20.2.08, בשעות הערב, בעקבות דין ודברים בין הנאשם לבין המתלונן, הכה הנאשם את המתלונן בפניו במכת אגרוף, וגרם לדימום פנימי בפיו, לנפיחות קשה בפניו מימין ולטריזמוס קשה וכאבים. עוד עולה, כי מצבו של המתלונן הצריך טיפול רפואי ואשפוז בבית החולים.

טיעוני המאשימה לעונש

ראיות לעונש

7.מטעם המאשימה הוגשה כראיה לעונש תמונתו של המתלונן, אשר צולמה ביום האירוע, התקבלה וסומנה ת/1. כן הוגש תיעוד רפואי מיום 24.2.08 מבית החולים "רמב"ם", התקבל וסומן ת/2 וכן הוגש טופס הסכמה לניתוח, התקבל וסומן ת/3.

כן העיד מטעם המאשימה כעד לעונש המתלונן, אליאור סוסן, אשר מעדותו עלו הדברים כדלקמן:

מעדותו של המתלונן עלה, כי הוא משרת מזה כשנתיים ועשרה חודשים במגידו, כחייל בשירות סדיר וכי הוא בן 21. במסגרת עדותו סיפר המתלונן את אשר אירע עימו בשל האירוע ובשל המכה שקיבל מהנאשם. המתלונן סיפר, כי בשל הפגיעה, מקום הפגיעה התנפח מאוד והוא התקשה לנשום. עוד סיפר, כי הוא פנה לבית החולים "העמק", אחר כך לבית החולים "פוריה" ובסופו של דבר הגיע לבית החולים "רמב"ם".

המתלונן ציין, כי הלסת שלו הייתה עקומה, הוא אושפז במשך 3 ימים בבית החולים ובסופו של דבר עבר ניתוח בהרדמה מלאה. עוד סיפר המתלונן, כי הלסת "הודבקה" באמצעות מלתעות על ידי הרופאים. בשל כך, המתלונן אכל אוכל טחון במשך שבועיים בסיועה של אמו. לאחר מכן הוסרו המלתעות והוא נזקק לפיזיותרפיה. עוד ציין המתלונן, כי עד היום הוא מגיע לביקורות וצורך כדורים.

במסגרת חקירתו הנגדית סיפר המתלונן, כי ביום האירוע הוא הגיע לטלפון, התנתקה לנאשם השיחה ולאחר מספר חילופי דברים, הוא חש במכת אגרוף בלחיו. המתלונן אישר, כי הוא אמר לנאשם במהלך חילופי הדברים, כי הוא ישרוף אותו. המתלונן שלל, כי הוא התקוטט עם הנאשם. בהקשר זה עומת המתלונן עם הודעותיהם של דניאל דהן ורועי סרויה ועם העולה מהן. המתלונן אישר, כי בהודעתו במשטרה מסר שהנאשם ניסה להרים עליו מקל של מגב ועומת בהקשר זה עם כך, שכל עדי הראיה שללו זאת. בתשובה עמד המתלונן על גרסתו. בחקירה חוזרת אישר המתלונן, כי בשל האירוע ובסמוך לאחר שהוכה, היה נסער ובהלם.

8.במסגרת טיעוניה לעונש הדגישה המאשימה את עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם. עוד ציינה, כי הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים הושג בפתח ישיבת הוכחות, אליה התייצבו עדי התביעה. המאשימה ביקשה להדגיש וציינה את חומרת המעשים שביצע הנאשם, שעה שאדם בוגר, סוהר, האמון על שמירת הסדר והמשמעת במתקן הכליאה, מפעיל כוח כנגד סוהר אחר. עוד ציינה המאשימה את ההשפעה אשר יש למקרה כגון זה על דימוי שירות בתי הסוהר בעיני הציבור.

9.ב"כ המאשימה התייחסה בטיעוניה לתסקיר שירות המבחן אשר הוגש בעניינו של הנאשם, ולעולה ממנו. כך ציינה, כי למרות שהנאשם לקח אחריות והביע צער בשל המעשה, תיאורו ותפיסותיו לגבי התנהגותו במצב המתואר בכתב האישום, כפי שאלה משתקפים בתסקיר מלמדים, כי הנאשם לקח אחריות חלקית בלבד לעבירה ולתוצאותיה. בהקשר זה ציינה, כי הנאשם תיאר בפני שירות המבחן, כי המתלונן הטריד אותו, הקניט אותו וטען, כי הוא נהג באיפוק, אלא שבאירוע הספציפי, לדברי הנאשם, המתלונן קילל אותו, צעק עליו, הוא חש מאוים ולכן הגיב בצורה אלימה. ב"כ המאשימה ציינה בהקשר זה, כי הדבר לא מצא את ביטויו בחומר החקירה וכי אין לו כל אחיזה בעובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם.

10.הוסיפה וטענה המאשימה, כי גם אם נקבל את תפיסת הנאשם באשר לנסיבות אשר הובילו אותו לביצוע המעשה וגם אם נניח, כי היה דין ודברים קשה בינו לבין המתלונן, הרי שתגובת הנאשם הייתה בלתי מידתית, שעה שנקט באלימות קשה אשר הובילה לחבלה ולפגיעה לא מבוטלת במתלונן.

11.לטענת המאשימה, מסקנת שירות המבחן, כי אין קווים אלימים באישיותו של הנאשם וכי אין צורך בהליך טיפולי בעניינו, הינה מסקנה מרחיקת לכת שכן, אדם הנוקט באלימות בלתי סבירה כלפי חברו לשירות, יכול היה להפיק תועלת מטיפול שיסייע לו לשלוט בכעסיו ולהתמודד עם מצבים שכאלה.