מדינת ישראל נ' ולדי

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה ובחנתי את השתלשלות העניינים לאחר מתן גזר הדין, הגעתי למסקנה כי אין לבית משפט זה סמכות להכריע במחלוקת שנותרה בין הצדדים – כאשר הצדדים הם הנאשם והמרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן – המרכז) - הקשורה בהליכי גביית הקנס מהמבקש. על הצדדים לפעול בהתאם להוראות חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה – 1995 (להלן: חוק גביית קנסות) וככל שקמה עילת תביעה כלפי מי מהצדדים, יש לפעול בהתאם להוראות הדין.

מבלי לגרוע מהאמור ומבלי להכריע או לקבוע מסמרות, יצוין כי עיון בטענות הצדדים מלמד על קיומן של טענות הדדיות באופן המצדיק, לטעמי, נטישת המחלוקת והכרזה כי הסכסוך בא אל סופו. מחד – ביום 27.2.13, בחלוף למעלה משנה וחצי מעת שהיה עליו לשלם התשלום הראשון ומשלא עשה כן, פנה המבקש לבית המשפט – במקום למרכז - בבקשה לביטול תוספת פיגור וחלוקת הקנס לתשלומים, וזאת לאחר שהמרכז שיגר לו שתי דרישות חוב, שלפחות אחת מהן נתקבלה אצלו ביום 29.8.12, היינו עוד לפני שפנה לבית המשפט. בנסיבות אלה, הימנעותו של המבקש מלציין בבקשה ובתצהירו המפורט שצורף לבקשה כי הליכי גביית הקנס על-ידי המרכז החלו פועלת לחובתו ועלולה להשליך על המחלוקת כולה מטעמים של תום לב. מאידך – דומה כי היה על המשיבה לפעול בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 4.4.13, וזאת גם אם סבורה, כפי שנטען במרומז, כי ההחלטה נתנה במעמד צד אחד, שכן לא נתקבלה תגובתה, או בחוסר סמכות לאור הוראותיו של סעיף 5א לחוק גביית קנסות (ראה בעניין אחר - בג"צ 1921/13 פלוני נגד מדינת ישראל (נבו, 3.6.13).

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לב"כ הצדדים ולפרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי).

ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ג, 25 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: