מדינת ישראל נ' ויקטור

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 19.10.10, הודעת תשלום קנס בגין אי ציות לתמרור ב- 4 (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 20.5.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"ר אברהם דיגורקר, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם והוגשו תמונות שסומנו נ/1.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 19.10.10, בסמוך לשעה 12:06, נהג הנאשם ברכב משא ברמת גן, ברחוב ז'בוטינסקי, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעו לצומת עם רחוב ביאליק, נצפה על ידי עד התביעה כאשר אינו מציית לתמרור ב- 4 המוצב בכיוון נסיעתו, בצומת עם רחוב בית חורון והאוסר על פניה ימינה לרכב שמשקלו מעל 3.5 טון, בין השעות 10:00 עד 13:00.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" לא ראיתי שלט ".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך לא ראה את השלט ופנה ימינה בתום לב.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנאשם ביצע פניה ימינה בצומת שבנדון. המחלוקת היא בנוגע לטענה כי לא ניתן היה להבחין בתמרור.

אין בידי לקבל טענה זו, שכן ב- נ/1, ניתן לראות בבירור את התמרור והכיתוב המתלווה אליו. מדובר בתמרור גדול ובולט ולא ברור לי כיצד לא הבחין בו הנאשם.

בנסיבות אלה, הרי שגרסת הנאשם אינה סבירה ולא אוכל לקבלה.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ט סיון תשע"ב , 19 יוני 2012, במעמד ב"כ המאשימה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: