מדינת ישראל נ' ויצמן

החלטה

בעניין ביטול פסק דין

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם בעבירה של שימוש בטלפון נייד במהלך נהיגה. בגזר הדין הטיל עליו ביהמ"ש את הקנס המקורי בסך 1,000 ₪.

לאחר העיון בבקשה חוששני כי לא אוכל להיעתר לה.

באשר לאי ההתייצבות – הנאשם טען, כי לא הופיע לדיון כי לא הרגיש בטוב. כמו כן, הנאשם לא פירט בבקשתו מה הייתה מחלתו ואף אישור המחלה אותו צירף לבקשה לא נתן מענה לכך. בנוסף, הנאשם לא צירף לבקשתו תצהיר בהתאם להוראות התקנות.

באשר לחשש לעיוות דין – מהודעת תשלום הקנס עולה, כי השוטר הבחין היטב בביצוע העבירה, ומרגע זיהוי העבירה כרז לנאשם לעצור בצד, ואף ציין כי היה זה אור יום ותנאיי ראות טובים.

זאת ועוד, כשרשם השוטר את הדוח לנאשם, הוא לא טען דבר ביחס לעבירה שיוחסה לו, לא כפר בכך שלא דיבר, אלא תירץ זאת בכך שנסע רק 10 קמ"ש וכי הוריד את הטלפון טרם הגיעו לצומת.

בתי משפט לתעבורה עמוסים לעייפה, נאשם או נאשמת שזומנו לדיון, חייבים להגיע במועד שנקבע להם. לא אחת נפסק, כי אין לקבל התנהגות כזאת של אי התייצבות לדיונים. דברים אלה פוגעים בעבודתו הסדירה של בית המשפט ויוצרים עומס מיותר אשר בסופו של דבר פוגע בציבור. נפסק, כי נאשם שניתן לו יומו ולא התייצב, אין לו אלא להלין על עצמו (רע"פ 9811/09 שרון סמימי נ' מדינת ישראל (2009); עפ"ג (ב"ש) 6720/09 ולמר נ' מדינת ישראל (2010) – בהם מדגישים בתי המשפט, כי הזכות למתן יומו של נאשם בבית המשפט, כפופה לפרוצדורה ולעמידה בלוחות זמנים).

כך או כך, לנאשם ניתן יומו, הוא לא התייצב לדיון. הקנס שהוטל על הנאשם הינו הקנס המקורי המינימלי לעבירה, כך שגם מצד העונש לא קיים חשש לעיוות דין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ג, 03 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: