מדינת ישראל נ' ויצמן

החלטה

לפניי בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם.

בתאריך 15.10.06 נדון המבקש בהעדרו, לאחר שזומן כדין אך לא התייצב.

המבקש הורשע בעבירה של נהיגה במהירות של 120 קמ"ש, מקום בו המהירות המותרת הינה 90 קמ"ש, ונדון לקנס בסך 750 ₪.

ביום 18.10.06 הגיש המבקש בקשה לביטול פסה"ד בטענה כי לא התייצב לדיון משום שההזמנה אבדה לו, ומשום שלא הוא נהג ברכב במועד בצוע העבירה, אלא בנו, מר אביאל וייצמן (להלן "הבן"). הבקשה הוגשה ללא תצהירים.

ביום 31.10.06 ניתנה החלטה המורה על צירוף תצהיר מטעם המבקש וכן תצהיר מטעם הבן.

חודשיים וחצי לאחר מכן, ביום 15.1.07, צורף תצהירו של המבקש בלבד.

למחרת ניתנה החלטה כי הבקשה תדון לאחר שיצורף גם תצהירו של הבן, בהתאם להחלטה המקורית.

כעת ובשיהוי של ארבע שנים וחצי מההחלטה האחרונה, ללא מתן הסבר לשיהוי זה, הגיש המבקש בקשה לביטול פסה"ד מהנימוקים שבבקשה המקורית. לבקשה צורפו תצהירים כדין.

בקשה להסבת הדוח יש להגיש לתביעה תוך הזמנים הקבועים לכך בחוק ובודאי שלא בשיהוי של כארבע שנים וחצי.

בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר, מותנית בהגשת תצהירים ומוגבלת אף היא בזמן.

לא נעלם מעיניי כי הבקשה המקורית הוגשה במועדה, אלא שמיום החלטתו האחרונה של ביהמ"ש, המורה על צירוף תצהיר מטעם הבן, חלפו למעלה מארבע שנים וחצי, כאמור, מבלי שניתן לכך הסבר כלשהו.

טענת תום הלב, שבסעיף 5 לבקשה, איננה יכולה להתקבל, שעה שהמבקש עצמו צירף תצהיר חתום כדין, כפי שהתבקש לעשות, אלא שלמרות שתי החלטות ביהמ"ש בענין, לא צירף את תצהירו של הבן.

כמו כן, גזר הדין שניתן ביום 16.10.06 מאוזן וסביר ביותר, וכולל קנס בלבד.

לאור האמור לעיל, לא מצאתי בנימוקי הבקשה עילה לביטול פסה"ד שניתן בהעדר הנאשם בשנת 2006. לפיכך, הבקשה נדחית.

בשולי הדברים יאמר כי עתירת המבקש, בבקשה שהוגשה ביום 20.6.11, להורות למשרד הרישוי כיצד לפעול, איננה בתחום סמכותו של בית משפט זה.

כמו כן, לא ברור מדוע המבקש 2, בנו של המבקש 1, איננו יכול לחדש רשיונו (כאמור בבקשה אחרונה זו). ברי שאין הדבר קשור לתיק זה.

ניתנה היום, י"ז סיון תשע"א, 19 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: