מדינת ישראל נ' ויסמן

הכרעת דין

האישום

ביום 9/3/12 סמוך לשעה 16:40 התרחשה תאונת דרכים בצומת הרחובות האלוף עוזי נרקיס – עמיח פאגלין בירושלים. רכבו של הנאשם פנה שמאלה בצומת מרומזר ואילו רוכב קטנוע נהוג ע"י ניסים מאור המשיך בנסיעה ישר ופגע בדלתות צד ימין של הרכב. לרוכב הקטנוע נגרמה חבלה של ממש שבר בפניו ובירך ימין, שהצריכו ניתוחים והשתלת פלטינות.

הנאשם הואשם באי ציות לאור אדום ברמזור – עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, נהיגה בדרך הגורמת נזק – עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות, חבלה של ממש – עבירה על סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 ונהיגה ברשלנות – עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודה.

הנאשם הכחיש אחריותו וטען כי פנה שמאלה בחסות האור הירוק ברמזור, קודם לכן היה בעצירה מוחלטת והחל בנסיעה רק לאחר שהתחלף הרמזור לירוק. בסיכומיו טען הסנגור כי היה ויוכח כי חצה באור אדום, אין ספק שמדובר בבלבול בין הרמזור המורה לנסיעה ישר לבין זה המורה לפניה שמאלה ובלבול כזה עניינו הרשעה בנהיגה בחוסר זהירות, על פי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה ולא ברשלנות.

השאלות שבמחלוקת

המחלוקת אם כך היא עובדתית ומשפטית: ראשית האם הוכח מעל לספק סביר כי הנאשם חצה הצומת באור אדום ואם התשובה לכך חיובית – האם יש להרשיעו בסעיף 62(3) לפקודת התעבורה או בתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה.

האם הנאשם חצה הצומת באור אדום?

לעניין נסיבות התאונה, מטעם המאשימה העידו רוכב הקטנוע ושלושה עדי ראיה: סמר זין שנסע באותו כיוון של רוכב הקטנוע, אחריו, והעיד כי ראה "בוודאות" שהלה חצה הצומת באור ירוק (ת/11 ש' 17), אבישי פיני (במקצועו – קצין בטיחות ראשי בתעבורה מטעם מנהל הרכב הממשלתי) ובתו- חן פיני, שרכבם עמד לפני הרמזור, משמאל לרכבו של הנאשם. גם הם העידו באופן ברור ונחרץ כיצד המתינו להתחלפות הרמזור הירוק, לימינם עמד רכב הנאשם כשלפתע החל בנסיעה איטית ופונה שמאלה, על אף שהרמזור בכיוון נסיעתם טרם התחלף לירוק, הרמזור שהתחלף לירוק הוא זה שמורה על נסיעה ישר, אבישי צפר לנאשם, הבחין בקטנוע נכנס לצומת וצפה מראש שהתאונה הולכת לקרות, אמר זאת לנוסעים וכך גם בתו ראתה את המתרחש.

חקירתם הנגדית של כל העדים הללו לא הניבה כל סתירה או ספק סביר, שמא טעו בהבחנתם הברורה בצבע הרמזור, הן בכיוון נהיגת הנאשם והן בכיוון נהיגת המעורב. מעדותם של אבישי וחן פיני עולה כי לא מדובר בנהג ש"גונב רמזור" וחוצה הצומת במהירות, כי אם במי שהחל בנסיעה מתוך בלבול וכי פנייתו שמאלה היתה איטית, ואף על פי כן לא שם ליבו לא לרוכב הקטנוע ממול, לא לרמזור בצד שמאל שדולק אדום, לא לעובדה שרכב משמאלו לא החל בנסיעה כמוהו וגם לא לכך שצפרו לו.

בנוסף העיד בוחן התנועה אסף שזו, שהגיע לזירה סמוך לאחר קרות האירוע וסיפר כי בצומת זה התרחשו תאונות דרכים רבות שנבעו מבלבול של הנהגים בין הרמזור המורה לפניה שמאלה, על אף שעל גבי אותו רמזור מסומן חץ שמאלה והוא ממוקם נמוך יותר (ראה תמונות), לבין הרמזור הגבוה יותר שתלוי על "ר" המורה לנסיעה ישר. בעקבות תאונות אלו, ועל אף שצורת הצבת הרמזורים המקורית הייתה תקינה, התקבל אישור מיוחד להרחיק הרמזור המורה ישר לצד ימין של הכביש, כמתואר בתמונה שהביא העד אבישי פיני (נ/2).

מנגד העידו הנאשם ואחיו שישב לידו. על פי עדותם תחילת הנסיעה היתה בעת שהרמזור המיועד לפניה שמאלה התחלף לירוק. בנוסף העיד יהודה ורשואר, נוסע שנסע בנתיב המיועד לנסיעה ישר ו"בזוית העין" (פרוטוקול עמ' 14 ש' 3) ראה את התאונה המתרחשת לשמאלו, למעשה לא ראה את רכב הנאשם פונה שמאלה, רק שמע "את הבום" (פרו' עמ' 15 ש' 23), עצר ורץ לעזור. בנסיבות אלו אין כל ערך לעדותו ומסקנתו כי רכב הנאשם עבר בירוק אין לה על מה לסמוך.

הנאשם ואחיו העידו כי חצו הצומת בחסות האור הירוק. וכך השיב הנאשם: "הסתכלתי ישר וראיתי את הרמזור מולי והיה אור ירוק...

ש. בזמן שישבת ברכב, שניה לפני שפנית, דיברת איתם, היית בשיחה.

ת. לא יודע, יכול להיות שכן....

ש. כשפנית שמאלה שמת לב האם היו רכבים שהמשיכו בנסיעה ישר או נסעו ישר ת. לא שמתי לב" עמ' 13 ש'23-32, עמ' 14 ש' 1).

ואילו האח מוסיף: "שנינו יחד הסתכלנו ולא הגיוני ששנינו טעינו" מאידך לא הגיוני שטעו ארבעה עדים אחרים, מהם שלושה עדים ניטראליים שניים מהם נהגים ולא נוסעים ששמים לב לדרך פחות. עדותו של הנאשם ושל אחיו לא עוררה בי כל ספק, שמא עדויות ארבעת עדי המאשימה, אינה נכונה. אף אני סבורה, נוכח העדויות וסבב המופעים ברמזור, כי מבט חטוף ברמזור ממול גרם לנאשם לחשוב שהרמזור שהתחלף לירוק הוא הרמזור הרלוונטי לגביו לפניה שמאלה. בלבול כזה אינו נדיר. לדברי הבוחן, מרבית התאונות בצומת נובעות מבלבול ולא מ"גניבת רמזור". הניסיון לטעון שנהג הקטנוע "גנב הרמזור" ונכנס לצומת באור אדום, לא רק שלא הוכחה, אף אינה סבירה בהתחשב בכך שעפ"י מופעי הרמזור, חולפות 4 שניות מהרגע שהרמזור מתחלף לאדום ועד שמופיע מופע ירוק בכיוון רכב הנאשם, בזמן הזה יכול היה הקטנוע לפנות ימינה בנקל, בלי להיתקל ברכב הנאשם. בנוסף, לו זה היה מצב הדברים, גם רכבו של אבישי פוני שהמתין אף הוא לאותו רמזור היה מתחיל בנסיעה אולם הוא ובתו העידו חד משמעית כי המשיכו לעמוד כיוון שהרמזור לא התחלף לירוק עד החל הנאשם בחציית הצומת.

אשר על כן אני קובעת כי המאשימה הרימה את נטל הראיה המוטל עליה להוכיח מעל לספק סביר כי הנאשם לא ציית לאור אדום ברמזור ועבר בכך על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה. אין מחלוקת כי כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לאדם ולרכוש וחבלה של ממש לרוכב הקטנוע ולכן אני מרשיעה את הנאשם גם בעבירות על תקנה 21(ב)(2) וסעיף 38(3) לפקודה.