מדינת ישראל נ' וינדיקטוב

החלטה

1.הנאשמת הורשעה בביצוע עבירה לפי סעיף 368 ב' (א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן :"חוק העונשין"), לאחר שהודתה כי בתאריך 29/09/07 נשכה פעמיים בחוזקה בלחיו של בנה הפעוט א.ו., שבאותה עת היה בן כשנה וחצי (יליד פברואר 2006), זאת בתגובה לכך שהוא בכה, וכתוצאה מכך נגרמו לו סימני נשיכה בלחיו.

2.לאחר שהצדדים טענו לעונש ולאור העונש החמור אותו עתר ב"כ המאשימה להטיל על הנאשמת, מצד אחד ודברי הסניגור באשר לנסיבות חייה של הנאשמת, מצד שני, הגעתי למסקנה שמן הראוי לקבל תסקיר של שירות המבחן, בטרם גזירת הדין, זאת כדי שתהיה בפניי תמונה מלאה באשר לנסיבות חייה של הנאשמת, הרקע לביצוע העבירה ומידת נזקקותה של הנאשמת להליך טיפולי - שיקומי. לכן הוריתי, בהחלטתי מיום 15/3/10, להפנות את הנאשמת לשירות המבחן.

3.בעקבות הפניית הנאשמת לשירות המבחן ניתן ביום 4/7/10 תסקיר. התסקיר מבוסס על שתי שיחות שקיימה קצינת המבחן עם הנאשמת ועל מסמכים רלבנטיים שהוצגו לקצינת המבחן. בתסקיר מפרטת קצינת המבחן את נסיבות חייה של הנאשמת. אין בתסקיר המלצה טיפולית, זאת לאור "העדר חיבור רגשי וקוגנטיבי לחומרת מעשיה" והעובדה שהנאשמת אינה רואה עצמה כזקוקה לטיפול, למרות שמהאמור בתסקיר עולה כי ללא קבלת טיפול מתאים קיים סיכון "להישנות עבירות תקיפה כלפי בנה וילדיה העתידיים". אשר לעונש אותו ראוי להטיל על הנאשמת, ממליצה קצינת המבחן כי תוטל עליה "ענישה קונקרטית ומוחשית, על מנת לחבר(ה) לחומרת מעשיה ולהיותה אחראית להם".

4.כאמור, הצדדים טענו לעונש בטרם הופנתה הנאשמת לשירות המבחן. ב"כ המאשימה עתר להטיל עליה מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, קנס ומאסר על תנאי ארוך ומרתיע. זאת לאור חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, עברה של הנאשמת והצורך להילחם בתופעת האלימות כנגד חסרי ישע, שהפכה לנפוצה.

לאחר שהתקבל התסקיר ולאור האמור בו, חזר ב"כ המאשימה וביקש כי יוטל על הנאשמת עונש שיכלול מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח.

הסניגור, לעומתו, ביקש, בטיעוניו לעונש, להסתפק בעונש של מאסר על תנאי וקנס. זאת לאור הודאתה, גילה הצעיר, נסיבות ביצוע העבירה, העובדה שבנה נלקח ממנה לאחר המקרה, הזמן שחלף מאז בוצעה העבירה (3 שנים), השיהוי בהגשת כתב האישום והעובדה שהנאשמת עוסקת בשיקום חייה.

לאחר שהתקבל התסקיר ובעקבות הכתוב בו ביקש הסניגור להפנות את הנאשמת פעם נוספת לשירות המבחן, לצורך קבלת תסקיר משלים, אולם בקשתו נדחתה.

4.לאחר ששקלתי בעניין, תוך שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, לחומרת העבירה ונסיבות ביצועה ולצורך בענישה מחמירה כדי להרתיע את הנאשמת וגם הורים אחרים מלנקוט באלימות כלפי ילדיהם, לקיומו של סיכון לחזרה על התנהגות דומה בעתיד ולנסיבותיה האישיות של הנאשמת, כעולה מהתסקיר, הגעתי למסקנה שמן הראוי להטיל על הנאשמת עונש שיכלול מאסר לריצוי בעבודת שירות. אציין כי הגעתי למסקנה שניתן לאפשר את ריצוי המאסר בעבודת שירות ולא מאחורי סורג ובריח, לאור העובדה שהבן הוצא ממשמורתה של הנאשמת ונמצא כיום אצל משפחת אומנה ולכן אין צורך לשימה מאחורי סורג ובריח כדי להבטיח את בטחונו.

מאחר ולאור הוראות סעיף 51 ב' (ב) (1) לא ניתן להטיל מאסר לריצוי בעבודות שירות ללא קבלת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות (להלן: "הממונה"), עמדתי להפנות את הנאשמת אל הממונה, לצורך קבלת חוות דעתו. בשלב זה, לאור העובדה שהנאשמת נתונה במעצר בתיק אחר, הדבר בלתי אפשרי. לכן אני דוחה להמשך ליום 21.10.10, שעה 9:30, בתקווה שבאותו מועד ניתן יהיה כבר לדעת האם הנאשמת נעצרה עד תום ההליכים או שוחררה בתנאים.

יש לזמן את הנאשמת באמצעות שב"ס. הובהר לה שאם תשתחרר לפני מועד הדיון, יהיה עליה להגיע בכוחות עצמה, שאם לא כן יוצא נגדה צו הבאה.

ניתנה והודעה היום כ"ח תשרי תשע"א, 06/10/2010 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

למזכירות:

נא לשלוח את העתק ההחלטה לשירות המבחן.

קלדנית - תקוה

הוקלד על ידי: לילך וקנין התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: