מדינת ישראל נ' וינברג

החלטה

מונחת בפניי בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהעדר הנאשם.

המבקש קיבל דו"ח בגין עבירה של נהיגה ללא חגורת בטיחות בניגוד לתקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א –1961 (להלן: "התקנות"). המבקש ביקש להישפט אולם לא התייצב במועד שזומן אליו ולכן נשפט בהיעדרו ונגזר דינו לכפל קנס. המבקש עותר לביטול גזר הדין מהטעם שלא קיבל את הזימון ומהטעם שהדו"ח "ממש לא נכון" שכן הוא היה ביציאה מחניה ותוך כדי חגר את חגורת הבטיחות.

מאישור הדואר עולה כי הזימון נשלח למבקש בדואר רשום אולם דואר זה "לא נדרש" על ידו. על מנת שהמבקש יזכה להזדמנות נוספת עליו להוכיח אחת משתיים: האחת שהימנעותו מלקבל את הדואר הרשום ("לא נדרש") לא נבעה מסיבה שהייתה תלויה בו או שקיימת לו הגנה כה טובה, עד שהותרת גזר הדין על כנו תהווה עיוות דין. (ראה תקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד – 1974 וסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב – 1982).

המבקש לא הוכיח אף לא אחד מהתנאים הנ"ל ועל כן, אין כל סיבה ליתן לו הזדמנות שניה ולבזבז זמן שיפוטי כה יקר. ואפרט:

המבקש לא נימק מדוע הדואר לא נידרש על ידו, כאשר זו הכתובת שמסר בבקשתו להישפט.

לגופה של העבירה, המבקש הודה למעשה בנהיגה ללא חגורת בטיחות שהרי בהתאם לגרסתוו הוא החל לנהוג ולצאת ממקום החניה ותוך כדי כך ניסה לחגור את חגורת הבטיחות "..הייתי ביציאה מחניה תוך כדי לבישת חגורה". די בכך כדי להרשיע את הנאשם.

תקנה 83ב(א) לתקנות קובע, כדלקמן: 

"(א) לא ינהג אדם ולא יסע ברכב מן הסוגים האמורים בתקנה 364א או בכל רכב שבו מותקנות חגורות בטיחות אלא אם כן הנוהג והנוסעים בו חגורים בחגורת בטיחות או רתומים במושב בטיחות או במושב מגביה כאמור בתקנה 83א, לפי הענין "

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

לתשומת לב המבקש, עליו לשלם הקנס עד לא יאוחר מיום 1/8/12 שאם לא כן יצטברו על הסכום קנסות פיגורים.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תשע"ב, 18 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: