מדינת ישראל נ' וינברג

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 09.10.10 בשעה 11.00 או בסמוך, ברחוב כביש 20 לכיוון צפון. נהג הנאשם ברכב, כאשר נוסעת ברכב מאחור לא הייתה חגורה. בניגוד לתקנה 83 ב (א) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר אדם בורנשטיין. עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר הוא רשם ביום המקרה – ת/1. על פי רישומו של השוטר, ביום האירוע, נסע השוטר בניידת, כאשר הוא בסמוך ובמקביל לרכב הנאשם ומשמאלו. השוטר ראה נוסעת ברכב הנאשם במושב האחורי יושבת ליד כסא של תינוק. כשהיא אינה חגורה בחגורת בטיחות. השוטר קרא לנאשם לעצור. בשיחה עם הנוסעת, הנוסעת טענה כי ישבה עם החגורה, כאשר היא חגורה רק במותנים. כדי להיות קרובה לתינוקת. השוטר ציין כי החגורה אותה חגרה הנוסעת הייתה חגורה בה יש 3 נקודות עיגון.

תגובת הנאשם לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח הייתה: "אחרי 40 שנה אני חייב לסמוך על אשתי. אני חותם רק על קבלה ולא על מה שאתה כותב.".

בחקירה נגדית טען השוטר כי ראה שהנוסעת אינה חגורה שכן "היא נשענה קדימה וכך ניתן לראות שהיא הייתה ללא חגורה.". " אם הנוסעת רכנה לכיוון התינוקת ז"א שחזית הגוף שלה הייתה אליי וניתן היה לראות את החגורה. אם הדברים היו הפוכים ניתן לראות." השוטר ציין כי ברכב זה שלושת החגורות במושבים האחוריים הן חגורות 3 עוגנים.

הנאשם בחר שלא להעיד ולא להעמיד את דבריו לחקירה נגדית. הנאשם מסר הצהרה בלבד. בנסיבות אלו לא מצאתי לייחס לדבריו של הנאשם משקל ראייתי. לציין כי הנאשם מסר כי לא ראה מה התרחש מאחור ברכבו.

מטעם ההגנה העידה הגב' נילי ויינברג לדבריה הם היו בדרכם להרצלייה עם הנכדה, התינוקת שישבה במושב בטיחות מאחורי הנהג, והנוסעת ישבה באמצע, כל הדרך הנוסעת הייתה חגורה בחגורת כתף אבל התינוקת בכתה, הנוסעת הסירה את החלק העליון טיפלה בתינוקת. השוטר עצר אותם ומסר להם דו"ח.

לאחר ששמעתי את הצדדים, נמצא כי אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים. הנוסעת מאשרת כי שעה שהשוטר ראה אותה נוסעת ברכב. היא הייתה ללא חגורה 3 עוגנים. טענתה כי הייתה חגורה בחגורה במותנים בלבד במושב האמצעי.

ב"כ הנאשם בסיכומים טענה לכאורה טענה משפטית בלבד. לפיה על פי החוק והפסיקה מי שיושב במושב האמצעי ברכב נדרש לחגור חגורת מותניים בלבד. ב"כ הנאשם הפנתה את בית המשפט לרע"פ 7446/07 אדיב שעבי נגד מד"י. פסק דין זה דן בשאלה האם מי שמחויב בחגורת בטיחות 3 עוגנים יכול להניח את החגורה מתחת לבית השחי, במקום שתחבוק את כתפו? אולם בפסק דין זה נשאלת שאלה נוספת האם מי שמותקנת אצלו חגורה מסוג מסוים יכול לחגור אותה בניגוד להוראות היצרן? בפס"ד נפסק :

"34. הוראות תקנות התעבורה קובעות אם כן, רף בטיחות מנדטורי. רף זה איננו חל על כל המכוניות באופן שווה ואף איננו מבטיח כי מערכת החגורות שהותקנה ברכב, מספקת את ההגנה הטובה ביותר שניתן להשיג באמצעות חגורת בטיחות. כמו כן, אין להסיק ממנו כי כל חגורת בטיחות המצויה מתחת לרף זה איננה בטיחותית כלל. כל שקבוע ברף זה, הוא הסטנדרט המינימלי להתקנת חגורות בטיחות בכלי רכב שהתקבל על דעת מחוקק המשנה (להלן: רף ההתקנה) (בתקנות התעבורה מופיעות הוראות דומות, בהן נקבעו דרישות מינימום לרישום כלי רכב במשרד הרישוי. ראו למשל, תקנה 330א לגבי מערכות למניעת נעילת גלגלים ותקנה 330ב, על חובת התקנה של מערכות בקרת יציבות).

35. ההסדר החקיקתי הקבוע בתקנה 83ב(א) מתבקש ישירות מן החובה להתקין חגורות בטיחות ברכב. התקנת מערכת בטיחות – טובה ככל שתהיה – הינה תנאי הכרחי אך איננו מספיק כדי להבטיח את שלום הנוסעים. מימוש הפוטנציאל מתאפשר אך ורק על ידי שימוש נכון במערכות אלה. ואכן, המחוקק לא היה מעוניין להותיר את שאלת השימוש בחגורת בטיחות, לשיקול דעתם של הנהג והנוסעים. בעוד ההוראה בתקנה 364א מופנית למשרד הרישוי, ליצרני מכוניות ולמשווקים, תקנה 83ב(א) פונה ל"משתמש" ואוסרת לנהוג או לנסוע ברכב שבו הותקנו חגורות בטיחות, אלא אם כן הם מוציאים מן הכוח אל הפועל את הפוטנציאל הגלום במערכות ההגנה של הרכב – או במילים אחרות, "חגורים בחגורת בטיחות".

36. כאמור, מטרת ההפניה לתקנה 364א הינה לחייב את הנוסעים לעשות שימוש בחגורות המותקנות בכלי הרכב, באופן בו הן נועדו לשמשם, כאמור בפרט 23(א). הווי אומר, בדומה לחובה הבסיסית של התקנת מערכות בטיחות ברכב, קבע מחוקק המשנה בתקנה 83ב(א) רף בטיחות, גם בנוגע לשימוש בהן (להלן: רף השימוש). כפי שכבר צוין, סטנדרט התקנת החגורות בפרט 23(א) כורך בתוכו במידה רבה גם את סטנדרט השימוש בהן – חגורות הבטיחות מוגדרות בו גם על פי דרך השימוש ולא באמצעות פירוט טכני בלבד. סוג החגורה מכתיב את דרך הפעלתה ועל כן, תוכנו של רף השימוש, תלוי ברף הבטיחות. על אף שכאמור, מחוקק המשנה אינו דורש להתקין בכל כלי הרכב את מערכת חגורות הבטיחות הטובה והמתקדמת ביותר, סטנדרט ההתקנה שכן נקבע בתקנות, מחייב את הנוסע לחגור בדרך המתחייבת ממנו ובדרך זו בלבד.

37. בדומה לאמור לגבי רף ההתקנה, גם רף השימוש קובע את הסטנדרט המינימלי לאופן חגירת חגורות הבטיחות. ייתכן לפיכך, כי קיימים מגוון אופנים אחרים בהם ניתן לעשות שימוש בחגורת הבטיחות, אך רף השימוש מחייב לחגור דווקא באופן הקבוע בפרט 23(א), מאחר ובו נמצאות "הוראות ההפעלה" לחגורות בטיחות, המפרטות מהו השימוש המיועד שלהן. נוכח זאת, הנחת המחוקק היא, כי אופן השימוש הקבוע בפרט 23(א) הינו הבטוח ביותר (חריגים המוסדרים באמצעות תקנות 83א ו-83ג לתקנות התעבורה, אינם נוגעים לעניין). צורת חגירה אחרת יכולה לספק רמת הגנה מסוימת ולהיות עדיפה למשל על מצב, בו הנוסע איננו חגור כלל. יתר על כן, לא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות, כי ישנן "הוראות הפעלה" בטוחות יותר לחגורות בטיחות ולסתור את ההנחה האמורה. ואולם, אין בטענות אלה כדי לסייע למבקש.

38. אפשרות הבחירה בין רמות הבטיחות לא נתונה להחלטתו של הנוסע ברכב ואף אין בידיו כל אפשרות להעריך את מידת ההגנה שמספק אופן חגירה כזה או אחר, לא כל שכן להשוותה לרף השימוש הקבוע בתקנות. משכך, המדד הבלעדי עליו יכולה להתבסס התנהגותו של הנוסע הוא רף השימוש שנקבע בתקנות. על המבקש היה להסיק בעקבות מחוקק המשנה, כי לפי החוק הקיים, העברת חגורת הבטיחות האלכסונית מעל הכתף, הינה דרך בטיחותית יותר לחגור בחגורת הבטיחות. גם אם נכונה הטענה, כי העברת החגורה מתחת לבית השחי בטיחותית גם היא, המבקש חייב היה להניח כי זוהי דרך שימוש בטיחותית פחות מזו הקבועה בתקנות, וכי היא מצויה מתחת לרף השימוש. בכך שהמבקש לא עמד ברף זה, הופר האיסור הקבוע בתקנה 83ב(א)."

לעניינינו השאלה הטעונה בירור היא למעשה, האם דרישת המחוקק לחגורת מותניים ליושב ברכב מאחור במושב האמצעי. היא דרישה מספקת שעה שברכב מותקנת חגורת 3 עוגנים. הנאשם טען טענה זו בעלמא וטענתו לא הוכחה באופן עובדתי. הנאשם לא טרח להביא מיצרן הרכב של רכבו אישור כי רמת הבטיחות הנדרשת ברכב במקום שיש בו חגורה 3 עוגנים וחוגרים אותה כחגורת מותנים, מספקת את דרישות הבטיחות הנדרשות על פי המחוקק בחגורת מותניים. רוצה לומר על הנאשם היה להביא ראיות לבית המשפט מהיצרן כי שימוש בחגורת מותניים בלבד במקום בו מותקנת חגורת 3 עוגנים, מספק את ההגנה הבטיחותית הרצויה. בנוסף אציין כי דעתי היא כי חגורת בטיחות היא חגורה מצילה חיים שימוש לא ראוי בה יכול בשעת מבחן לעלות בחיי אדם ובנסיבות אלו ציבור הנוסעים נדרש לשמור על חגירה תקינה בהתאם להתקנים המותקנים ברכב ולא לחרוג מהם. הטענה כי הנכדה בכתה הייתה צריכה למצוא את פתרונה בעצירת הרכב טיפול בנכדה והמשך נסיעה.

טענת הנאשם כי לא ראה את שארע מאחורי מושבו. טענה זו להידחות. האחריות בעברה מסוג בה מואשם הנאשם הינה אחריות קפידה, בנסיבות האמורות אין ליסוד הנפשי כדי לעלות או להוריד לצורך האחריות לביצוע העברה.

לעניין טענת הנאשם כי השוטר לא הפעיל שיקול דעת בעת מתן הדו"ח. אני סבור כי על שוטרים להפעיל שיקול דעת בעת המפגשים עם הציבור. סמכותו וגישתו השירותית של נותן השירות לציבור, נשאבת מאופן הפעלת שיקול הדעת של נותן השירות ומידת יכולת הבנתו של הסיטואציה בה הוא מצוי. על נותן השירות לגלות אוזן קשבת לציבור, בהעדר זאת מלאכתו של עובד הציבור תהפוך לטכנית ונותן השירות יהפוך לטכנוקרט. במידה והנאשם סבור שהשוטר לא פעל בשיקול דעת עליו לפנות לגורמים המתאימים במשטרה.