מדינת ישראל נ' וימנו

גזר דין

הנאשם בפני הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א) ו- 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה") ; ועל תקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

תמצית הטענה העובדתית היא כי בתאריך 10.04.2010 בשעה 04:55 או בסמוך לה, נהג הנאשם בכביש מס' 38 לכיוון דרום. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלו הוא מעל 400.

סעיף 39א לפקודה קובע עונש מינימום של שנתיים פסילה לעבירה של נהיגה בשכרות. עם זאת, לבית המשפט נתונה הסמכות להפחית מעונש המינימום בנסיבות מיוחדות. לטעמנו, רשאי בית המשפט לקבוע כי פסילת המינימום כולה או חלקה תהיה פסילה על תנאי (ראו בעניין זה בת"ת 10214/09 מדינת ישראל נגד כהן, (לא פורסם), ניתן ביום 17.11.2009). מודעים אנו לכך כי ישנן דעות שונות בעניין הנסיבות בהן יקבע בית המשפט פסילה על תנאי.

בית משפט זה נתקל בנהגים רבים שהואשמו בעבירת הנהיגה בשכרות. מרביתם שונים מדמות ה'שיכור' במובנה המקובל. המדובר על פי רוב באנשים חיוביים ונורמטיביים, שסברו בכנות כי השתייה לא השפיעה עליהם והם יכולים לנהוג. נהגים אלה לא ידעו כי הם נוהגים ברמת השכרות האסורה בחוק.

מהתסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם ביום 13.06.2011 עולה כי מדובר בנאשם בן 30, גרוש, אב לילדה בת 6. בנוסף צוין, כי הנאשם עלה מאתיופיה בשנת 2000 עם אשתו, בהיותו כבן 19. אחיו ומשפחתו מתגוררים באתיופיה. אביו נפטר לפני כ- 12 שנים, ואמו כשנתיים לאחר מכן. הנאשם מתגורר בגפו בדירה שכורה במבשרת ציון. עוד עלה מהתסקיר, כי הנאשם עובד לפרנסתו מזה כחודשים בניקיון. במשכורתו הנאשם מכלכל את עצמו ואת אחיו באתיופיה השרויים במצב כלכלי קשה.

כמו כן, ציין שירות המבחן כי הנאשם לא רכש השכלה מעולם, ומגיל צעיר עבד בחקלאות באתיופיה. זאת ועוד, ציין שירות המבחן כי במהלך האבחון הנאשם ביטא מצוקה נפשית ותסכול, וזאת בשל ההליך המשפטי המתנהל כנגדו והשלכותיו של ההליך על חייו. כן צוין, כי בשל ההליך הנאשם איבד את מקום עבודתו. בנוסף, שירות המבחן התרשם כי מדבור בנאשם "המגלה בגרות ותובנה , בעל כוחות ומיומנויות בסיסיות תקינות, השואף לנהל את חייו באורח תקין". עם זאת ציין שירות המבחן, כי "בלטה תחושה של בדידות ותלישות, כשההליכים המשפטיים בתיק זה העצימו תחושות של קיפוח ואפליה".

בנוסף התרשם שירות המבחן, כי קיימת אצל הנאשם בעיית שימוש לרעה באלכוהול. וכי הנאשם נוהג לשתות כדרך מפלט על מנת להפיג את בדידותו וקשיו, נוכח מציאות חייו.

בנוסף שירות המבחן ציין, כי בנוגע לעבירה נשוא התיק, קיבל הנאשם אחריות על מעשיו והביע חרטה, והפיק את הלקח מן האירוע. שירות המבחן המליץ לנוכח נסיבות המיוחדות של הנאשם כי יוטל עליו עונש של שירות לטובת הציבור בהיקף של 250 שעות במסגרת "מרכז יום לקשיש" ו"בית הבגד" במבשרת ציון, בתפקיד אריזות, ניקיון וסדר. כן המליץ שירות המבחן כי יוטל על הנאשם צו מבחן לתקופה של שנה, במסגרתו ישולב בין היתר, בסדנה העוסקת בתוכנית למניעת נהיגה תחת השפעת אלכוהול, העתידה להיפתח בשירות המבחן במהלך חודש יוני, בשילוב עם השירות לטיפול בהתמכרויות. יחד עם זאת ציין שירות המבחן, כי אם אכן תתקבל המלצתו לשילוב הנאשם בסדנה במסגרת צו מבחן על ידי בית המשפט ממליץ הוא להפחית את שעות השל"צ ל-160 שעות.

ב"כ המאשימה ביקשה, כי יושת על הנאשם עונש של שנתיים פסילה, פסילה על תנאי וקנס. בשל נסיבותיו המיוחדות ויוצאות הדופן של הנאשם והמלצת שירות המבחן, הגעתי למסקנה כי מן הראוי להטיל על הנאשם את עונש המינימום, אך תוך הטלת חלקו על תנאי, בהתאם לסמכותו של בית המשפט. זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, ולאור מצבו של הנאשם, כמות האלכוהול, עברו התעבורתי הנקי, הודאתו באשמה, אמצעי הענישה התחליפים, והעובדה כי הנאשם נענש דיי בכך שאיבד את מקום עבודתו.

אדגיש כי לא נראית לי עמדת המאשימה בהתנגדותה העקרונית לשל"ץ. עונש הפסילה הוא עונש שרק פוגע בנאשם ולא תורם לחברה. שירות לטובת הציבור מנגד תורם לחברה ומהווה גם עונש ברור ומוחשי לנאשם.

מחקרים מצביעים על כך ש – 60% מהנהגים שרישיונם נפסל ממשיכים לנהוג בזמן פסילה ולפיכך אין עונש הפסילה אפקטיבי בהכרח. (יש הסוברים כי המספר הנכון הוא 75%) (ראו במאמרי "על הענישה הראויה בתעבורה", הסניגור 154, ינואר 2010, עמודים 8-7). לא ברורה לי התעקשותה של המאשימה על עונש, אשר אמפירית מסתבר כבעייתי ולא תורם לחברה.

האמור לעיל הוא בהתאם ובמצטבר לנימוקים שהעליתי בתת (י-ם) 16231/08 מדינת ישראל נגד השאש (לא פורסם, 9.8.2009).

עוד חייב אני לציין כי שני הצדדים הביאו לי פסקי דין של בתי משפט מחוזיים בארץ עם דעות הפוכות ומנוגדות. ישנם בתי משפט מחוזיים הסבורים כי שיקול דעתו של בית המשפט הוא רחב להפליא ואחרים המצמצמים. צריך אבל לזכור שבכל מקרה פסקי הדין של בתי המשפט המחוזיים הם מנחים בלבד.

לסיכומו של דבר, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו תשעה חודשים בפועל, בניכוי הימים בהם נפסל מנהלית. הפסילה תחושב החל מיום 01.05.2011 (בו הפקיד הנאשם את רישיונו), וחמישה עשר חודשי פסילה על תנאי לשנה, אם ינהג בזמן שכרות.

160 שעות לתועלת הציבור, אותם יבצע הנאשם במסגרת "מרכז יום לקשיש" ו"בית הבגד" במבשרת ציון, בתפקיד אריזות, ניקיון וסדר. השירות יבוצע בתוך שנה מהיום, והפיקוח ייעשה על ידי שירות המבחן. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"ץ ולגזור את דינו מחדש.

צו מבחן לתקופה של שנה, במסגרתו ישולב, בסדנה העוסקת בתוכנית למניעת נהיגה תחת השפעת אלכוהול בשירות המבחן בשילוב עם השירות לטיפול בהתמכרויות. הנאשם מוזהר שעליו לשתף פעולה עם שירות המבחן, שכן אחרת יוחזר אליי ועונשו ישונה.

מאסר של 21 יום על תנאי למשך שלוש שנים, אם ינהג בזמן שכרות.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לצדדים ולשירות המבחן.