מדינת ישראל נ' ויידן אשרמן ואח'

גזר דין – נאשם מס' 9

רקע

נאשם מס' 9 (להלן: הנאשם) הורשע בעבירה של הפרעה לשוטר במלוי תפקידו.

על פי הכרעת הדין, ביום 14.5.10 השתתף הנאשם בהפגנה בשיח ג'ראח, בה נטלו חלק משתתפים רבים. במהלך ההפגנה, הורה קצין משטרה למפגינים לפנות את המקום, אך הם סרבו. מספר מפגינים, בהם הנאשם, נעצרו. לאחר ההפגנה הוגש נגד הנאשם ומעורבים אחרים כתב האשום שלפני, בו הואשמו בעבירות של התפרעות והפרעה לשוטר. לאחר שמיעת הראיות, זיכיתי את כל הנאשמים מעבירת ההתפרעות, ואת יתר הנאשמים (מלבד הנאשם) מעבירת הפרעה לשוטר.

על פי הכרעת הדין, במהלך מעצרו של הנאשם הוא תקף שוטרים, בעט בקצין המשטרה אופיר יונה וכינה את השוטרים אשר עצרו אותו "רוצחים, פשיסטים ונאצים". קבעתי, כי מעשי הנאשם חרגו מהמותר במסגרת חירות ההפגנה וחופש הבטוי וועל כן הרשעתי אותו בעבירה של הפרעה לשוטר. את יתר הנאשמים זיכיתי מאשמה.

עמדות הצדדים

המאשימה הציגה שלוש עמדות שונות בשאלת העונש הראוי לנאשם:

בדיון ביום 5.5.13, עתרה המאשימה להטלת מאסר על תנאי וקנס. לאחר דיון זה, בקשו שני הצדדים כי יוזמן תסקיר של שירות המבחן ולאחריו ישלימו הצדדים טעוניהם לעונש.

בדיון ביום 3.11.13, לאחר שהתקבל התסקיר, השלימה המאשימה טעוניה. ב"כ המאשימה טען, כי לכתחילה היה על המאשימה לעתור לעונש במתחם שבין מאסר בעבודות שירות למאסר קצר בפועל, וכי העונש הראוי לנאשם הוא עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות. עם זאת, לנוכח העובדה שבכתב האשום לא נכללה אזהרת מאסר, ולאור האפשרות שהנאשם הסתמך על העמדה אותה הציגה המאשימה בדיון ביום 5.5.13, עתרה המאשימה להשתת מאסר מותנה ושל"צ בהיקף נרחב.

ב"כ הנאשם עתרה לבטל הרשעתו ולהשית עליו עבודות של"צ. בטעונה שמה דגש נסיבותיו האישיות של הנאשם ועל העובדה כי הנאשם הוא היחיד מבין כל המפגינים בשיח ג'ראח אשר הורשע – נקודה אשר לטעמה מהווה הפליתו לעומת חבריו.

מתחם העונש ההולם

הנאשם השתתף בהפגנה ונעצר. תוך כדי מעצרו, תקף שוטרים, בעט בקצין משטרה וכינה את השוטרים "נאצים, פשיסטים ורוצחים".

בתוך מדרג החומרה של עבירת ההפרעה לשוטר, מעשיו של הנאשם נמצאים ברף הגבוה. לא ניתן לקבל, כי התנגדות למעצר חוקי, גם אם אינו מחויב המציאות, תתבטא בתקיפת שוטרים ובבעיטה ברגלו של קצין משטרה. חברה שומרת חוק אינה אמורה להכיל התנהגות מעין זו או לגלות כפיה סובלנות או סלחנות. הרחבתי בענין זה בהכרעת הדין.

חומרה יתרה אני רואה בשימוש בכינוי "נאצים". אין עלבון נורא מזה להטיחו בעובד ציבור. המשתמש בכינוי "נאצי" לעבר שוטר העוסק באכיפת הסדר הצבורי, חוטא לא רק בהעלבת השוטר. יש בכך כדי לצור הקבלה שאינה מתקבלת על הדעת, בין זוועות השואה ובין אכיפת הדין כלפי מפגינים. לא ניתן להבליג על שימוש בבטוי זה. יתרה מכך, הנאשם חטא לא רק כלפי השוטרים, אלא גם לזכרם של קרבנות הנאצים ולסבלם של ניצולי השואה. יותר מכל, הדבר מלמד על בורות ועל זלזול במורשת השואה ולקחיה.

חסד נעשה עם הנאשם, בכך שלא יוחסו לו עבירות של תקיפת שוטר והעלבת עובד ציבור – גם אם החסד לא נבע מכוונת מכוון אלא חוסר תשומת לב.

לאור אלה מתחם העונש ההולם את העבירות בהן הורשע הנאשם נע בין של"צ בהיקף נרחב ובין מספר חודשי מאסר בפועל (ר' עפ"ג 28510-02-13, אנשין נ' מדינת ישראל, שם אושר מתחם דומה בנסיבות קרובות.

נסיבות אשר אינן קשורות בעבירה

הנאשם בן 35. אין לחובתו הרשעות קודמות. לבקשת שני הצדדים הוזמן בעניינו תסקיר שירות המבחן. מהתסקיר עולה, כי הנאשם לא שירת בצבא מטעמים אידיאולוגיים. להערכת שירות המבחן מדובר באדם נורמטיבי, אשר אינו בעל דפוסים אלימים או עברייניים, אך בעל דימוי עצמי ירוד ותפיסות עולם חריגות. הנאשם לא קיבל אחריות למעשיו ולא הביע עליהם כל חרטה.

להערכת השירות קיים סיכון בינוני כי הנאשם ישוב ויבצע עבירות דומות, על רקע השתתפותו בהפגנות ומעורבותו בפעילות פוליטית.

המלצת שירות המבחן היא, להותיר ההרשעה ולהשית על הנאשם עונש של של"צ בהיקף 140 שעות.