מדינת ישראל נ' ויטורי

החלטה

לפניי בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטה מיום 22/11/10 בהליך בקשת המעצר בה הוריתי, בין היתר, על שלילת רישיונו של המבקש ופסילתו מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בו נטען, כי בת זוגו לשעבר של המבקש ובן זוגה הנוכחי יצאו מביתם ונכנסו למונית, המבקש נסע ברכבו אחרי המונית כאשר בשלב מסוים החל המבקש לצפור וסימן לנהג המונית לעצור תוך שהוא נצמד עם הרכב למונית עד למרחק של סנטימטרים בודדים. לאחר נסיעה של מספר דקות במצב דומה עצר נהג המונית בצד ואז יצא המבקש מרכבו, פתח דלת המונית ודרש מחברתו לשעבר בצעקות לצאת מהרכב, בת הזוג סירבה ובן זוגה הנוכחי חצץ בגופו בין המבקש לבין המונית, בהמשך כאשר המונית המשיכה לנסוע ועד אשר הגיעה המשטרה למקום במשך מספר דקות המשיך המבקש ורדף ברכבו אחר המונית כאשר הוא נצמד אליה מאחור.

המדינה ביקשה להאשים המשיב במעשה פזיזות ורשלנות ברכב ובאיומים.

במקביל להגשת כתב האישום הוגשה לפניי בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים נגדו, בדיון מיום 17/11/10 הוריתי על שחרורו של המבקש בתנאים מגבילים, נקבע דיון נוסף בשאלת הראיות וציינתי כי לאור ההחלטה המותירה המבקש ספון בביתו, תידרש שאלת שלילת רישיונו לאחר שהצדדים יטענו בתיק גם לעניין הראיות.

בהחלטתי מיום 22/11/10, לאחר שטענו הצדדים לעניין הראיות, הוריתי על שינוי התנאים שנקבעו ובין היתר הוריתי על שלילת רישיונו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

בדיון בבקשה לעיון חוזר מיום 02/03/11 הוריתי על ביטול התנאי שלפיו נאסר על המבקש ליצור קשר עם בת זוגו לשעבר ולעניין שלילת רישיון נהיגתו של המבקש סברתי שחלף די זמן וכי יש להתחשב בכך שמשפטו של המבקש צפוי להיערך זמן רב על פי טווח הזמנים הצפוי לפיכך סברתי, כי ניתן יהיה לאפשר שימוש של המבקש ברכב לצורכי עבודה בלבד כשנקודת המוצא הייתה כי בעת שהמבקש נוהג לצורכי עבודה ינהג הוא בפחות פזיזות ולו מתוך דאגה למקום עבודתו ינהג ביתר אחריות.

אז הציג המבקש מקום עבודה כללי, לפיכך קבעתי כי באופן עקרוני ניתן יהיה להורות על שימוש ברכב לצורכי עבודה וכשהמבקש יציג אישור בכתב של המעסיק בנוגע לשעות העבודה, לטיב העבודה, ולאחר שתתקבל עמדת המאשימה תינתן החלטתי ללא צורך בדיון נוסף אלא אם כן תבוא בקשה נוספת בעניין.

ביום 19/09/11 הוגשה בקשת המבקש כי תינתן החלטה לפיה הפסילה שניתנה במסגרת הליך המעצר נסתיימה שכן חלפו למעלה מתשעה חודשים וטרם ניתנה הכרעת דין בתיק העיקרי וכן טען כי מעוניין להתחיל לעבוד והוא נמנע מלעשות כן בשל פסילת רישיון הנהיגה.

בתגובתה ציינה המאשימה בין היתר כי אין המדובר בשלילת רישיון המוגבלת בתקופה של תשעה חודשים כי אם תנאי מתנאי השחרור.

בדיון שהתקיים בבקשה ביום 03/10/11 טען המבקש, כי עברו תשעה חודשים מאז ההחלטה על שלילת רישיונו וכי דיון הוכחות בתיק העיקרי נקבע לחודש ינואר 2012 וכי יש לראות את האיזון בין העבירות שיוחסו לה ובין הענישה המקסימאלית לבין מה שנענש בפועל עד היום בשלילת רישיון ממושכת. עוד ציין כי הוא בעל רישיון נהיגה משנת 82 ללא עבר עשיר בתחום התעבורתי וכן כי מעוניין להתחיל בעבודה בשוק הסיטונאי בעבודה עונתית ולכך נדרש רישיון נהיגה.

המאשימה טענה מנגד, כי תנאי שחרור אינם על חשבון העונש ואין כאן מטרת ענישה וכי יש מסוכנות שעדיין קיימת, עוד ציינה כי המבקש לא פירט שם מעסיק או שעות עבודה ורק אם יומצא הנדרש תישקל הבקשה על ידם.

אחר עיון בבקשה ובתשובות לה, אני מוצאת כי נכון לקצוב את תקופת פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

כבר בהחלטתי מיום 2.3.11 הבעתי דעתי וקבעתי כי עקרונית נכון יהיה להורות על שימוש ברכב לצורכי עבודה כשנקודת המוצא הייתה כי בעת שהמבקש נוהג לצורכי עבודה ינהג הוא בפחות פזיזות ולו מתוך דאגה למקום עבודתו ינהג ביתר אחריות.

לכך יש להוסיף את חלוף הזמן בו מצוי המבקש בפסילה מהחזקת רשיון נהיגה וכן עברו בתחום התעבורתי שאינו כזה המלמד על מסוכנות תעבורתית הנקשפת ממנו.

מאז מתן ההחלטה על פסילת הרשיון עבר זמן ממושך, המבקש פסול מלהחזיק רשיון תקופה ארוכה כאשר ההחלטה קובעת כי הפסילה הנה עד תום ההליכים נגדו, אולם בשים לב למועד שנקבע לשמיעת הראיות ולצפי הרחוק לסיום ההליכים נגדו, הרי שנכון יהיה להתחשב בזמן ממושך זה ולקצוב את תקופת הפסילה.

בענין זה יהיה נכון להביא את דברי כב' השופט חשין בבש"פ 7647/00 חינוואי נ' מ"י, פ"ד נב(4) 812 בעניין של פסילת רשיון נהיגה בהליך המעצר ובטרם ניתן פסק דין באותן עבירות בשלהן נשלל הרשיון, כך ציין:

"ראוי לנו כנקרצף את הירוקת שעלתה על הוראת סעיף 50(ב) [לפקודת התעבורה], וכי בתי המשפט לא יפסלו אדם מלהחזיק ברשיון נהיגה מעבר לתקופה של 6 חודשים, אלא לאחר שנתנו דעתם לנסיבותיו של הענין, ותוך שישקלו קביעתה של תקופה קצובה לפסילה"

נזכיר, כי סעיף 50 לפקודת התעבורה מורה, כי פסילה עד לתום בירור דינו של אדם, תפקע כעבור ששה חודשים, אם לא הורה בית המשפט אחרת.

לאור כל האמור, בשים לב לעברו התעבורתי של המבקש, לצורך שלו ביציאה לעבודה המצריכה שימוש ברישיון הנהיגה, בשים לב לחלוף הזמן מאז מתן ההחלטה על פסילת הרישיון וכן לזמן שעתיד לחלוף עד מתן פסק הדין, אני מוצאת לקצוב זמן שלילת הרישיון של המבקש ולקבוע כי זו תסתיים היום יום 24.10.11 - מועד מתן החלטתי זו.