מדינת ישראל נ' ויזל

החלטה

1.בפני בקשה להארכת תקופת הערבות וזאת על פי הוראות סעיף 58(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

רקע עובדתי, ההליכים בתיק והמחלוקת:

2. ביום 25.5.10 שוחרר החשוד לאחר שנחקר על ידי רשות המסים בתנאים המוסכמים הבאים:

א. הפקדה של 15,000 ₪ בקופת בית המשפט;

ב. חתימה על ערבות עצמית בסך 200,000 ₪;

ג. ערבות צד ג' של 50,000 ₪;

ד. עיכוב יציאה מהארץ למשך 180 יום.

3.החשוד הינו רואה חשבון בהשכלתו והכשרתו ונחשד כמי שקשר קשר עם אחד מלקוחותיו לקזז חשבוניות פקטיביות או להגיש דוחות ללא חשבוניות מס.

4.במועד הדיון הציג בפני נציג רשות המסים דו"ח סודי בדבר הפעולות שבוצעו בתיק, וציין כי בעל פה כי החשוד נדרש לחקירה מסכמת.

5. רשות המסים מבקשת את הארכת תקופת הערבות נדרשת לצורך מניעה של שיבוש הליכי חקירה ופגיעה בראיות.

6.החשוד טוען כי נציג המבקשת אינו מוסמך לייצגה בהליך של הארכת ערובה, וכן הוא טוען שלא התקיימו התנאים להארכת תקופת החקירה.

דיון והכרעה:

7. סעיף 58(א) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 קובע כי

"   הערובה ותנאי השחרור בערובה יתבטלו אם לא יוגש כתב אישום נגד החשוד תוך 180 ימים;ואולם בית המשפט רשאי, בתוך תקופת הערובה, להאריך אותה ואת תנאיה, לתקופה נוספת שלא תעלה על 180 ימים, אם הוגשה בקשה באישור תובע".

8.טענתו המקדמית של החשוד הינה שהבקשה לא הוגשה ב"אישור תובע" שכן מר עופר ארבלי נציג המבקשת אינו תובע, ולטענתו כוונת המחוקק הייתה שאישור כאמור יינתן על ידי נציג היועץ המשפטי.

9.המבקש לא תמך טענה זו בכל אסמכתא משפטית ולא מצאתי כי יש בטענה זו ממש. אילו רצה המחוקק לקבוע כי הארכת תקופת הערובה תתבצע רק לאחר בדיקה משפטית היה הדבר מצויין במפורש בחוק. בנוסף מר עופר ארבלי הציג הסמכה של היועץ המשפטי לממשלה להופיע בדיונים הנוגעים למעצר חשודים לרבות בעררים על החלטות בית משפט השלום. די בהסמכה זו לטעמי כדי לאפשר לנציג המבקשת להגיש בקשה גם להארכת תנאי הערובה, ועל כן טענות המבקש בעניין זה נדחות.

10.לגופו של עניין ההלכה הפסוקה היא כי יש לבחון את נחיצות תנאי השחרור תוך איזון מידת הפגיעה ותוך מתן משקל להתמשכות התקופה.( בש"פ 3738/00 שאלון נ' מדינת ישראל; בש"פ 7529/99 בן עמי נ' מס ערך מוסף). הפסיקה קובעת מספר שיקולים אותם יש לבחון בעת עריכת אותו איזון, ובכללם קיומו של חשד סביר לביצוע העבירות, גילויים של ראיות וממצאים חדשים המפנים לכיווני חקירה נוספים וקיומו של חשש להימלטות מהתייצבות לחקירה או מהליכי משפט (בש"פ 5851/00 רבינוביץ נ' המדינה, פד"י נד(3) 679).

11.החשוד לא חולק כי קיים חשד סביר לפיו ביצע את העבירות המיוחסות לו, אך טוען כי לא קיים חשש להמלטות או שיבוש הליכי משפט וכי הראיות לא מצביעות על כיווני חקירה נוספים, אלא המבקשת היא שמתמהמהת בחקירתה.

12.מהדו"ח הסודי עולה כי המבקשת קיימה פעולות חקירה רבות, בעיקר בעניינו של הלקוח שהוא החשוד העיקרי. עוד עולה כי החשוד נדרש לחקירה מסכמת, אך לא נדרשות פעולות נוספות בשלב זה בחקירה.