מדינת ישראל נ' ויזל

גזר דין

הנאשמת הורשעה לאחר שמיעת ראיות בכך שנהגה כשהיא שיכורה, עת סירבה למסור דגימת שתן לאיתור סמים בגופה.

בהכרעת דין מפורטת שנתתי, קבעתי כי הנאשמת סירבה לתת דגימת שתן לאיתור סמים בגופה, לאחר שדחיתי את טענות הנאשמת בדבר הימנעותה לעשות כן בשל מה שהיא כינתה "בעיות בריאותיות" ו"בעיות אישיות".

יצוין כי בשלב שמיעת הראיות, הסתבר כי הנאשמת הודתה בכך כי עשתה שימוש בסמים, אם כי לטענתה מדובר בנחלת העבר. עוד הסתבר כי כ-10 ימים טרם האירוע נשוא התיק שבפני, בוצע חיפוש בביתה של הנאשמת ונמצאו סמים.

הנאשמת נשלחה לקבלת תסקיר שירות המבחן בעניינה ומהתסקיר המונח בפני, עולה כי הנאשמת מאשרת כי נחשפה לשימוש בסם מסוכן עוד בהיותה בת 25. מאז, לדבריה, השתמשה בסמים פעמים ספורות. הנאשמת שללה בפני שירות המבחן שימוש בסמים ולא נטלה אחריות ביחס למעשיה בתיק בו הורשעה בפני.

שירות המבחן ביצע ניסיון לזמן את הנאשמת לבדיקות שתן לצורך הארכת מידת נקיונה משימוש בסמים. ברם, ניסיון זה לא צלח.

לטענת ב"כ הנאשמת, שירות המבחן התבלבל וזימן את הנאשמת לפגישה של אנשים העושים שימוש באלכוהול ולאחר שהוא הבהיר את הדברים עם שירות המבחן, לא קיבל מענה נוסף. יצוין כי הנאשמת מאשרת כי נפגשה עם שירות המבחן פגישה אחת. לטענתה, לאחר מכן לא זומנה שוב.

כאמור, בפני שירות המבחן לא נטלה הנאשמת אחריות על העבירה בה הורשעה.

שירות המבחן לא התרשם, בפגישה שערך עם הנאשמת, מגילויי חרטה או אשמה של הנאשמת.

השירות התרשם כי מדובר באישה סגורה ומופנמת אשר נוטה להגיב בתוקפנות כלפי דמויות המייצגות סמכות.

זאת ועוד, השירות מציין כי הנאשמת היתה עסוקה בהסתרה של פרטים משמעותיים מעברה, מאורח חייה, ומהנסיבות שבעטיין ביצעה את העבירה שבפני.

בנוסף, השירות מציין כי התרשם כי הנאשמת מפגינה דפוס התנהגות של הימנעות והתנגדות לקשר עם שירות המבחן וממודעות טיפולית נמוכה, תוך חוסר רצון בעריכת שינוי ונטיה לאי לקיחת אחריות.

נוכח כל אלה, בא שירות המבחן למסקנה כי אין הוא יכול לבוא בהמלצה טיפולית בעניינה של הנאשמת.

כאמור, דנתי באריכות בעובדות כתב האישום, במעשיה של הנאשמת והנסיבות בהן ביצעה את העבירה, הן נסיבות חמורות. אין צורך להכביר מלים על החומרה היתרה הנודעת ביחס למי שנוטל את ההגה לידיו כאשר הוא עושה שימוש בסם מסוכן. אדם כזה מעיד על עצמו כי הוא מסוכן לציבור ומסכן את שלום הציבור, סיכון של ממש.

על מעשים כגון אלה מחוייב בית המשפט להגיב ובחומרה יתרה.

במקרה שבפני, מדובר כאמור במי שעשתה שימוש בסמים ואף בסמוך לביצוע העבירה שבפני, החזיקה בביתה סמים מסוכנים, ללמדך על אורח חייה של הנאשמת ועל חוסר הפנמת המסוכנות שבמעשיה.

אשר על כן, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הצריכים לענין, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:

1.3 חודשי מאסר בפועל.

2.6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור את העבירה בה הורשעה ו/או עבירה של נהיגה בזמן פסילה ו/או עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול ו/או נהיגה תחת השפעת סמים ו/או סירוב להיבדק בדיקת שכרות.

3.30 חודשי פסילה בפועל מלהחזיק ולקבל רישיון נהיגה.