מדינת ישראל נ' וותד

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודייתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

הנאשם כבן 28 שנה ללא הרשעות קודמות וללא תיקי חקירה פתוחים נוספים, הודה בהזדמנות הראשונה בשני אירועים המייחסים לו עבירה של התפרצות לרכב וגניבה מרכב בחודש 2/06.

אין מחלוקת עם עמדת ב"כ המאשימה באשר לחומרת העבירות וגם ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש טרח להדגיש שמבחינה מהותית העבירות נושאות חומרה, שכן רבות כבר נאמר ורבות נכתב על עברייני הרכוש אשר פוגעים מזה עשרות שנים בכלל החברה הן בהיבט הרכושי והן בהיבט של הבטחון האישי כאשר רשויות האכיפה וביהמ"ש בעונשים שמשית מתקשים להתמודד עם התופעה, כך שתהא הגנה על כלל הציבור במדינה.

לפיכך ביהמ"ש מצווה ליתן ביטוי בגזר הדין לחומרת העבירות ולאינטרס הציבורי הגלום בצורך כפי שציינתי כאמור לעיל. בדרך כלל הענישה בין היתר צריכה לבוא לידי ביטוי בהשתת מאסר בפועל הן על מנת להרחיק את העבריין מהחברה, הן על מנת להרתיעו לחזור על מעשיו ובמיוחד על מנת להרתיע רבים אחרים כמותו.

אך יחד עם זאת הענישה היא ענישה אינדיוידואלית וביהמ"ש מחוייב לבחון כל השיקולים על פי הנסיבות המובאות בפניו, ובענייננו, לאחר שקיבלתי תסקיר בעניינו של הנאשם אין לי ספק שמדובר בנאשם עם נסיבות חריגות וייחודיות מאוד, דבר המביא אותי למסקנה שמדובר במעידה חד פעמית שאין סיכוי שהנאשם יחזור לסורו.

על פי האמור בתסקיר שירות המבחן מדובר בנאשם שכיום עובד בניהול פרויקטים הנדסיים, כאשר מבחינת השכלה למד לימודים גבוהים בתחומים הקשורים לעבודתו; הוא נשוי ואב לילדה כך שאין ספק שהיום בכל ההיבטים הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי.

דווקא הנסיבות הנ"ל מדגישים את הייחודיות של המקרה שבפניי, שכן לא ברור כיצד הנאשם עם נסיבות כמו הנאשם שבפניי מצא עצמו מעורב בעבירות כה חמורות, וכאשר קצינת המבחן ביקשה לבחון את הסתירה הנ"ל, היא התייחסה לכך שמדובר באירוע שהיה מלפני – 4 שנים עם נסיבות מאוד ספציפיות בחייו של הנאשם, וגם היא התרשמה שמדובר באירוע חריג ביותר.

יש לציין שמאז החקירה במשטרה ועד היום הנאשם הודה לאורך כל הדרך, לקח אחריות מלאה, ביטא חרטה הוא מלא בבושה וביקורת עצמית, גם כאשר הוא זה שביקש להצטרף לחבריו אשר ידע שהם מבצעים עבירות כגון העבירות נשוא כתב האישום.

לפיכך בנסיבות הייחודיות שבפניי דהיינו העבירות בוצעו לפני כ- 4 שנים, הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ומביע חרטה כנה, אין לו הרשעות קודמות, ובמיוחד היום מקיים אורח חיים נורמטיבי לעילא ולעילא, אני סבורה שאין זה המקום למצות עימו את מלוא חומרת הדין ויש ליתן ביטוי של ממש לנסיבות הנ"ל במסגרת הענישה.

דהיינו המלצת שירות המבחן להשית עליו עונש חינוכי בדרך של עבודות של"צ בהיקף משמעותי של 250 שעות בצד ענישה הצופה פני עתיד, הגם כפי שציינתי קיים סיכוי קלוש ביותר שהנאשם ימצא עצמו בעולם העברייני בצד קנס כספי הינה ענישה ראויה ומידתית במכלול כל הנסיבות שבפניי.

הואיל וכך אני דנה את הנאשם לעונשים כדלהלן:

1.מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה כלפי הרכוש שענשה שנתיים מאסר ומעלה עפ"י חוק העונשין התשל"ז – 1977, ויורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריו.

2.תשלום קנס בשיעור 1,500 ש"ח או 10 יום מאסר תחתיו.

הקנס ישולם בתוך 60 יום מהיום.

3.אני מורה שהנאשם יבצע עבודות של"צ בהיקף של 250 שעות, כפי שהוכן עבורו ע"י ק. המבחן, וכפי שעולה מתסקירו מיום 30.8.09.

ק. המבחן יכול, במידה והנסיבות יחייבו זאת, לשנות את מקום ביצוע השל"צ, כאשר דיווח יינתן לביהמ"ש.

המזכירות תמציא עותק הפרוטוקול לשירות המבחן.

הודעה והוסברה זכות הערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום י"ט שבט תש"ע, 03/02/2010 במעמד הנוכחים.