מדינת ישראל נ' ווקנין

החלטה

בתיק זה ביקשה ממני הערכאה דלמעלה ('ערכאת הערעור') 'לפרט שיקולי' מדוע גזרתי על הנאשמת את אשר גזרתי בתיק זה (והעונש הוא ששה חודשי פסילה ו – 250 שעות של"ץ). שאלה פילוסופית -משפטית היא האם ניתן לדרוש דרישה שכזו מהערכאה שלמטה שכן שופט אין לו אחרי שנתן את גזר דינו ולא כלום, אולם אין זה הפורום המתאים לדון בשאלות פילוסופיות-משפטיות שכאלו ועל כן נתייחס לשאלה לגופה.

לאחר שבדקתי את היום בו ניתן גזר הדין מסתבר שבאותו היום דנתי בעניינם של שישים נאשמים לערך. מהם, בעשרים ושבעה הקראות, ששה דיונים, ועשרים ושבעה טיעונים לעונש שזהו אחד מהם. באשר לשאלה מה היו שיקולי הספציפיים בתיק זה, הרי התשובה הפשוטה היא שאינני זוכר מה היה ו/או לא היה ואין אני יכול אלא לשער מניסיוני שבמקרים אלו.

השערתי היא שלא נימקתי את גזר הדין הנוכחי משום שכנראה לא סברתי שיש מי שירצה בנימוקים אלו (ובמילים יותר פשוטות, לא חזיתי כי יהיה ערעור על גזר הדעו).

ננסה להסביר בקצרה. ישנה מחלוקת ברורה באשר למדיניות הראויה בענישה בעבירות שכרות-משפטית בין מותב זה לבין התביעה (או יותר נכון, חלק ממנה). מדיניות התביעה הרשמית היא כי בכל תיק ותיק שבו משפטית הוכרז נאשם כשיכור יש להטיל לפחות שנתיים ימים של פסילה, ואין כל נסיבות אישיות שהתביעה מסכימה להם, היכולות להפחית מחומר הדין. דעת מותב זה שונה לחלוטין ומסתמכת על ספרות קרימינולוגית ומדעית ענפה שאין זה המקום לפרטה.

אשר לכן, במקרים בהם נראה כי התביעה תערער על גזר דיני, מוצא אני לנכון להאריך בהסבר גזר הדין ובנימוקיו. זאת בעיקר כדי לתת לנאש/ם שלעיתים איננו מיוצג פתחון פה במקרה בו יוגש ערעור.

אולם במקרים בהם ישנו הסדר טיעון, ו/או אין יסוד סביר להניח שהתביעה תערער, אין לעיתים את הזמן והיכולת לנמק כפי שאולי היה צריך בית משפט מושלם בעולם אידיאלי לנמק (אם כי שאלה היא אם יש מקום בכלל לבתי משפט בעולם אידיאלי אלא ששוב אין זה הפורום לדון בשאלה זו מעניינת כפי שתהיה). ממילא במקרים כאלו, הנימוק הוא קצרצר להפליא, מועט המכיל את המרובה ולעיתים גם ברמז ובלחישה. בעניין זה אציין כי גם אם התביעה מבקשת פורמלית את עונשי המינימום (והבקשה נרשמת), הרי חלק גדול מתובעיה מסכימים עם גזרי הדין דה-פקטו, וטענותיהם הם מהשפה ולחוץ. המקרים בהם מערערת התביעה הם מקרים מעטים (אם לא מיעוט שבמיעוט) משלל גזרי הדין הניתנים בעבירות שכרות.

הנסיבות אליהן התייחסתי הן כנראה אלו המופיעות בתסקיר שבניגוד למקרים אחרים הוא מפורט למדי. בנוסף נציין כי רישיונה של הנאשמת לא נפסל ורכבה לא הושבת, מה שמראה שגם המשטרה (לפחות בשלבים מסויימים) סברה כי מדובר בנסיבות לא רגילות. אדגיש כי אין לי הסבר נוסף מעבר למה שכתבתי למעלה מדוע סברתי שהתביעה לא תערער וייתכן כי היה הסבר נוסף, וייתכן ולא היה.

עוד אוסיף כי כמובן מן הראוי היה שכל גזר דין ינומק נימוקים ארוכים וטובים. אולם ברור שבמקרה כזה היה צורך להפחית משמעותית את מספר התיקים שבהם עוסק בית המשפט לתעבורה (עד כדי חמישית מהכמות בה הוא מטפל כיום). כל מי שטוען שפסקי הדין אינם מנומקים מספיק צריך למעשה לדרוש את הפחתת הכמויות, ושוב אין החלטה זו המקום המתאים לדון בכך.

המזכירות תעביר ההחלטה לבית המשפט המחוזי ל – עפ"ת 11645-01-12

ניתנה היום, י"ג שבט תשע"ב, 06 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: